שותפות בחשבון בנק – השלכות

מאת: עו"ד עדן אריאל ארז

האם שותפות בחשבון, בהכרח נותנת לכל השותפים זכויות בו?
מתברר שהתשובה אינה חד משמעית וכמו הרבה דברים בתחום המשפטי, הדבר תלוי בנסיבות.

בתיק שנוהל על ידי עו"ד עמיקם אור-זך ממשרדנו, עלתה השאלה למי שייכים כספים בחשבון, כאשר אחד מבעלי החשבון נפטר.

במקרה זה היה מדובר באב אשר לו מספר ילדים. האב ניהל לבדו את חשבון הבנק שלו והיה בעליו היחיד במשך שנים רבות. כמה חודשים לפני פטירתו, צירף האב לחשבון הבנק שלו את אחד מילדיו לצורך סיוע וביצוע פעולות.

לאחר פטירת האב, טען האח שצורף לחשבון כי צירופו לחשבון הפך אותו שותף בחשבון לכל דבר ועניין, ולכן הוא בעצם בעלים של מחצית מהכספים בחשבון. יתר על כן, הוא טען אף לבעלות על מלוא הכספים בחשבון וזאת מכח "סעיף אריכות ימים" שהיה קיים בחשבון.

משמעותו של "סעיף אריכות ימים" היא כי במידה ואחד מהשותפים נפטר, החשבון המשותף לא יוקפא והשותף שנותר בחיים יהיה רשאי להמשיך לבצע פעילות שוטפת בחשבון עד להוצאת צו ירושה או צו קיום צוואה, שמטבע הדברים אורכת זמן.

משרדנו ייצג את אחד הילדים האחרים של המנוח, אשר התנגד לטענות האח.

היה ברור, כי טענת האח לגבי זכותו במלוא הכספים בחשבון, דינה להידחות לאור פסיקה קודמת של בתי המשפט בעניין זה, לפיה "סעיף אריכות ימים" לא גובר על דיני ההורשה ונועד אך ורק בכדי למנוע הקפאת חשבון בתקופה שבין פטירת המוריש ועד למועד קבלת צו הקובע מיהם יורשיו.

השאלה העיקרית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם זכאי האח שהיה שותף בחשבון האב, למחצית מהכספים בחשבון מכח שותפותו כאמור.

במסגרת ההליך, הובהר כי החשבון נפתח שנים רבות קודם לכן על ידי המנוח בלבד וכי אחד מילדיו נכנס כשותף לחשבון רק בערוב ימיו לצורך סיוע לאביו ולצורך ביצוע פעולות.

בית המשפט הבדיל בין חשבון שותפים אשר שניהם פעילים בו, כמו במקרים של בני זוג אשר פותחים חשבון בנק משותף או שותפים עסקיים, לבין המקרה שלפנינו בו מקור הכספים הינו רק מהאב, וניכר כי צירופו של הבן כשותף בחשבון נועד בכדי לסייע בניהולו. לאור זאת קבע בית המשפט כי לא היה מדובר בשותפות אמיתית, אלא בשותפות שנעשתה לצורכי הנוחות בלבד.

עוד נמצא כי המנוח נמנע בכוונה מלהשאיר אחריו צוואה וזאת כנראה משום שהתכוון להוריש את רכושו לכל ילדיו בחלקים שווים ולכן, הכספים שנותרו בחשבון הבנק שייכים לעיזבון ולא לאח השותף.

בית המשפט קיבל את טענותינו ופסק כי האח לא הוכיח כי המנוח רצה לתת לו את כל הכספים כמתנה בחייו ואם המדובר במתנה לאחר מותו, הרי שהיא בטלה שכן שותפות בחשבון בנק אינה מהווה ולא יכולה להוות תחליף לצוואה, גם אם חתמו השותפים על "סעיף אריכות ימים".

הכספים שהיו בחשבון סווגו ככספי עזבון ונקבע כי עליהם להיות מחולקים בין כל הילדים בחלקים שווים.

גם בית המשפט המחוזי, בפניו נדון הערעור שהגיש האח, קיבל את עמדתנו ואימץ את קביעות פסק הדין.

מוצע מאוד לקבל ייעוץ משפטי קודם לביצוע פעולות לשם שקילת האפשרויות העומדות בפני בעלי חשבון הבנק כגון מינוי מיופה כוח, הכנסת שותף לחשבון, עריכת יפוי כוח מתמשך ועוד.

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו"ד מומחה בתחום.

©כל הזכויות שמורות לחכם את אור-זך, עורכי דין, 2018

חובת מציאת תפקיד חלופי לעובד לפני פיטורים

עורך דין יוסי חכם
עו"ד יוסי חכם

מאת: עו"ד יוסי חכם

בפסק דין חדש אשר ניתן לאחרונה בבית הדין הארצי (עע (ארצי) 67949-09-16‏ ‏ שמואל וגמן נ' י. ו. גליל הנדסה בע"מ, ניתן ביום 17/1/18) נקבעה הלכה חשובה בכל הנוגע למגבלות החלות על מעסיק בעת פיטורי עובדים.

התובע, אשר היה מיוצג על ידי עורך דין יוסי חכם ממשרדנו, קיבל פיצוי בסך של 100,000 ₪ בגין פגמים בהליך הפיטורים.

פסק הדין הכה גלים ולעניין זה ראו: ראיון עם עו"ד יוסי חכם בערוץ רשת בתוכנית פרקליטים עד הבית, וכן כתבה בעיתון דמרקר – "חושב לפטר עובד? ייתכן שתצטרך לחפש לו קודם תפקיד אחר"

עסקינן היה בעובד ותיק מאוד אשר פוטר בשנות השישים לחייו.

השאלה החשובה שבית הדין דן בה הינה באיזו מידה חלה על מעסיק חובה לחפש בשקידה ראויה תפקיד חלופי לעובד שאינו יכול למלא עוד את תפקידו הקודם גם במקרה שבו קיימת הצדקה עניינית להעברתו מתפקידו.

דהיינו – גם אם פיטורי העובד מוצדקים – האם על המעסיק להימנע מהפיטורים, ואם כן באילו מקרים.

בית הדין קבע הלכה חשובה ובכלל זה ציין:

"לטעמינו, יהיו מקרים בהם תוטל על מעסיק חובה לחפש תפקיד חלופי לעובד מכוח חובת תום הלב וחובת ההגינות. כך למשל, נפסק בעעא (ארצי) 141-10  ג'קי רבח – דן חברה ציבורית לתחבורה בע"מ [פורסם בנבו] (6.12.12) בהקשר לנהג אוטובוס שלא יכל עוד מטעמים רפואיים לקבל את התפקיד כנהג אוטובוס מחמת פציעתו בתאונת דרכים, כדלקמן:

"המערער הדגיש כי מצבו הרפואי מאפשר לו לבצע תפקידים אחרים, שאינם נהיגת אוטובוס. עם זאת, כבר נקבע כי "מגוון העבודות שלהן מכוונים היחסים החוזיים שבין עובד לבין מעבידו מוגבלים למתחייב מהמוסכם, מהנתונים שבעובד ומצורכי המפעל והאפשרויות להזדקק לעבודתו של העובד" (עניין הברמן). משמעות הדברים הינה כי המשיבה מחויבת הייתה – מכוח חובות תום הלב וההגינות – לעשות מאמץ כדי לאתר למערער תפקיד חלופי התואם את מגבלותיו הרפואיות, אך זאת בכפוף לכך שתפקיד כאמור תואם את כישוריו ויכולותיו, כמו גם את צרכיה ואפשרויותיה של המשיבה.

חובתה של המשיבה לעשות מאמץ באיתור תפקיד חלופי נובעת גם מדוקטרינת ה"ביצוע בקירוב", מכוחה מחויב צד לחוזה – "במקרים בהם הביצוע הפך בלתי אפשרי – לתחליף הקרוב ככל האפשר" למה שהובטח בחוזה (גבריאלה שלו, דיני חוזים – החלק הכללי (2005), בעמ' 125; פסק דינה של השופטת רונית רוזנפלד בע"ע 137/08 מטין אילינדז – פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניין בע"מ, [פורסם בנבו] מיום 22.8.10; להלן – עניין אילינדז)". וראו גם:  עע (ארצי) 51583-02-13‏ ‏ מרכז להכשרה מקצועית תיכונית ותורנית, מיסודה של הסתדרות הנוער הדתי העובד ‏והלומד בישראל–  דינה פישר [פורסם בנבו] (29.11.16).

ודוק, אין המדובר בהכרח בחובה תוצאתית, היינו בחובה להעסיק את העובד במשרה חלופית במנותק משאלת קיומה של חלופה רלבנטית, אלא בחיוב השתדלות, היינו לנסות לחפש בשקידה ראויה תפקיד חלופי רלבנטי, כשהיקפו של המאמץ עשוי להשתנות ממקרה למקרה. חובת ההשתדלות צריכה להיות בגבולות המאמץ הסביר בנסיבות הענין. לחובה זו פן מהותי ודיוני. בפן המהותי יש לבחון אם אכן יש בנמצא תפקיד חלופי רלבנטי, כשרלבנטיות התפקיד תיבחן לאור מכלול רחב של שיקולים, ובכללם  צרכי הארגון, היצע התפקידים הפנויים, התאמת העובד לתפקיד בראי כישוריו ויכולותיו, השפעת איוש התפקיד בידי העובד על מרקם יחסי העבודה, בין אם במקום העבודה בכללותו או במחלקה הספציפית, ועוד. מטבע הדברים ההחלטה הסופית אם קיים תפקיד חלופי רלבנטי ואם הוא מתאים לאיוש בידי העובד – בראי מארג שיקולים – מצויה בידי המעסיק, באשר בידו להעריך שיקולים אלה והשלכותיהם על מרקם יחסי העבודה,  ולא על נקלה יתערב בית הדין בכך, אלא לאחר שישתכנע כי אכן אי הצעת התפקיד לעובד חורגת ממתחם פרורגטיבה ניהולית סביר.  בשל ריסון זה, מקבל הפן הדיוני של החובה משנה תוקף, ובגדרו יש לבחון אם נערך הליך כן ורציני של בדיקת קיומו של תפקיד חלופי וזאת תוך שיתוף העובד ומתן הזדמנות לו להצביע על תפקידים חלופיים שהוא עשוי למצוא בהם עניין.".

למעשה בית הדין הארצי קובע כי מכוח חובת תום הלב של המעסיק קמה חובת ההשתדלות. יש לשים לב כי אין מדובר בחובה להעסיק וכי היה ולא ימצא תפקיד יחויב בגין כך המעסיק. החובה שנקבעה הינה חובת השתדלות ולא חובה תוצאתית. דהיינו על המעסיק להראות כי פעל בתום לב והשתדל למצוא תפקיד חלופי.

ויודגש – אם המעסיק יוכיח כי פעל בניסיון למצוא תפקיד חלופי, אך ללא הצלחה, הרי שלא קמה עילה לחייבו בפיצוי כזה או אחר.

חובת ההשתדלות נגזרת מהנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה. כך לדוגמה במקרה הנוכחי עמדו לנגד עיניו של בית הדין העובדה כי מדובר בעובד אשר נמצא שנים ספורות לפני גיל פרישה, וותק של עשרות שנים, היותו עובד מסור ומקצועי ועוד.

כך לדוגמה במקרה אשר הגיע לאחר מכן לבית הדין הארצי נקבע
ע"ע (ארצי ) 14668-03-17 גבי וייס נ' אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ (פורסם בנבו, 21.03.2018): "ניסיון המערער בסיכומי התשובה להיבנות מההלכה שנפסקה בע"ע (ארצי) 67949-09-16 שמואל וגמן – י.ו. גליל הנדסה בע"מ (להלן: עניין וגמן) – לא צולח משני טעמים: ראשית, עיקר טענותיו בבית הדין האזורי התמקד בשאלה אם נערך לו שימוע כדין או למראית עין. שנית, ואף לגוף העניין, להבדיל מעניין וגמן, שם לא שכנעה המשיבה כי ניסתה לחפש לעובד תפקיד חלופי הרי שכאן נעשה ניסיון לשבצו במשך חמישה חודשים בתפקיד שיווק חלופי חלף פיטוריו, אך ניסיון זה לא עלה יפה הן בשל חילוקי דעות בין הצדדים לעניין מידת ההשקעה בשיווק, והן בשל העובדה שהמשיבה הגיעה למסקנה כי המוצר אינו בשל לשיווק. טענת המערער, כי השיבוץ בתפקיד חלופי נעשה למראית עין, כדי "להכשיר" את מעשה הפיטורים, אינה מקובלת עלינו."

עו"ד יוסי חכם

כפי שניתן להבין יש חשיבות רבה להליך השימוע. הקפדה חשובה על ניהול הליך שימוע כדין כמו גם תיעוד מאמצי ההשתדלות הינם חיוניים מבחינת המעסיק כדי להימנע מצרות.

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו"ד מומחה בתחום.

©    כל הזכויות שמורות לחכם את אור-זך, עורכי דין, 2018

פיצוי משמעותי לעובד שחשף שחיתות במקום העבודה ופוטר

nork

 

 

 

פורסם בידיעות אחרונות – 4/11/15 / ליאור אל-חי

פיצויים בסכומים משמעותיים נפסקו לעובד בהתאם לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז-1997

החוק קובע כי "לא יפגע מעסיק בענייני עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעסיקו או נגד עובד אחר של אותו מעסיק, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור".

עוד קובע החוק: "לא יפגע ממונה מטעם המעסיק בענייני עבודה של עובד, ולא יגרום לפגיעה בענייני עבודתו או לפיטוריו, בשל כך שהגיש תלונה נגד מעסיקו או נגד עובד של אותו מעסיק, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור".

החוק מעניק לעובד שנפגע מספר סעדים לרבות האפשרות לבטל את הפיטורים וכן פיצויים בסכומים משמעותיים ביותר. לעניין זה מוסמך בית הדין: "לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין, וכן רשאי הוא לחייב את המפר בתשלום פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים; ואולם רשאי בית הדין לפסוק פיצויים לדוגמה בסכום שלא יעלה על 500,000 שקלים חדשים, בשל חומרת ההפרה או נסיבות הנוגעות להפרה, לרבות התנהגות המפר או היותה הפרה חוזרת".

במקרה הנדון אשר טופל על ידי עו"ד יוסי חכם ממשרד עורכי הדין חכם את אור-זך, פוטר עובד לאחר שחשף התנהלות בעייתית במקום העבודה. העובד פוצה במסגרת הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בפיצוי על הפרת חוק ההגנה על עובדים, בסכומים כוללים של למעלה מ-200,000 ש"ח.

ראוי לציין כי התנכלות לעובד על רקע חשיפת שחיתות במקום העבודה הינה גם עבירה פלילית חמורה: "פגע מעסיק בענייני עבודה של עובד או פיטר אותו, בניגוד להוראות סעיף 2(א), או פגע ממונה מטעם המעסיק בענייני עבודה של עובד או גרם לפגיעה בענייני עבודתו או לפיטוריו, בניגוד להוראות סעיף 2(ב), דינו – מאסר שלוש שנים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק הענושין, התשל"ז-1977.".

כמו כן ראו כתבות נוספות בעניין:

באתר מעריב – מאת יוני הללי – עובד שפוטר לאחר שחשף שחיתות במקום עבודתו יקבל 205 אלף שקלים פיצויים

באתר FUNDER – מאת עידו אסייג – נורקיט מקבוצתISS תשלם 205 אל"ש לעובד שפוטר לאחר שחשף שחיתות לכאורה

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו"ד מומחה בתחום.

© כל הזכויות שמורות לחכם את אור-זך, עורכי דין, 2015

 

אטימות – תיק פרו בונו של משרדנו

תיק פרו בונו של משרדנו, המלווה על ידי עו"ד יגאל דנינו ממשרדנו, מלמד בכתב תביעה שהוגש על מסלול הייסורים שעוברת חולת טרשת נפוצה מחברת הביטוח ומהחברה לאיתור רכב.

ראו סיקור נרחב במעריב

IMG-20151023-WA0003 IMG-20151023-WA0004

אי קבלת אישה בהיריון לעבודה – לא בהכרח עבירה – פסק דין חדש של משרדנו

חוק שוויון הזדמנויות בעבודה אוסר להפלות דורשי עבודה בשורה ארוכה של איסורי אפליה המפורטים בסע' 2 לחוק ובכלל זה: "מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים".

הפליה בניגוד לחוק, בצד העובדה כי היא מאפשרת לנפגע להגיש תביעה כספית, מהווה גם עבירה פלילית המאפשרת להעמיד לדין פלילי לא רק את המעסיק אלא גם את מנהליו.

במקרה בו טיפל משרדנו לאחרונה בוצעו באתר חילופי מעסיקים כאשר המעסיק החדש בחר שלא לקלוט עובדת שהיתה בהיריון.

משרד התמ"ת (כיום משרד הכלכלה) בחר להגיש כתב אישום פלילי נגד החברה ומנהלה. בכתב האישום ייחסה המאשימה עבירה על חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

החברה ומנהלה אשר יוצגו ע"י עורך דין יוסי חכם ממשרד חכם את אור-זך, עורכי דין, כפרו באשמה מכל וכל כאשר בין טענות ההגנה הרבות נטען כמובן כי ההיריון לא היה השיקול באי גיוס העובדת.

בתאריך 18/6/14 ניתן פסק דין המזכה לחלוטין את החברה ומנהלה תוך שנקבע בו עיקרון חשוב לפיו אין ההיריון מקנה זכות יתר למועמדת על פני עובדים קיימים בארגון.

וכך קבע בית הדין: "אוסיף עוד כי אף אם היה מוכח בוודאות כי המעסיקה הקודמת המליצה על המשך העסקת המתלוננת (דבר שלא הוכח כאמור), הנאשמת רשאית היתה להעדיף לאייש את משרת מדריכת … במדריכה מוכרת ומוערכת מתוך צוות המדריכים הקיים אצלה, על פני קליטת מדריכה "חיצונית", כאשר מדובר בשיקול מקצועי – ניהולי לגיטימי וסביר הנמצא בתחום הפררוגטיבה הניהולית של המעביד".

בית הדין המשיך וקבע כי: "מהמקובץ לעיל עולה כי המאשימה לא הוכיחה במידת ההוכחה הדרושה במשפט הפלילי את הקשר בין ההחלטה שלא להעסיק את המתלוננת לבין הריונה. משכך אני קובעת כי יש לזכות את הנאשמת מעבירה של איסור הפליה מחמת הריון – עבירה לפי סעיפים 2(א) ו-15 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. משהחלטתי לזכות את הנאשמת מביצוע העבירה המיוחסת לה בכתב האישום ומאחר ולנאשם יוחסה עבירה של הפרת אחריות נושא משרה, הרי שיש לזכות גם את הנאשם מביצוע העבירה המיוחסת לו בכתב האישום – עבירה על סעיף 15 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה".

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו"ד מומחה בתחום.

© כל הזכויות שמורות לחכם את אור-זך, עורכי דין, 2014

בית המשפט העליון – לא הופר פטנט

בתאריך 12.1.14 ניתן פסק דין של בית המשפט העליון בהמשך לערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר דחה תביעת מליונים להפרות פטנט ומדגם בערכות פריצה קרה אשר סופקו למשרד הביטחון.

את החברה הזוכה בערעור ייצג עו"ד יוסי חכם ממשרד חכם את אור-זך, עורכי דין.

בית המשפט קבע כי אין ולא היתה הפרת פטנט. בית המשפט קיבל את טענת עו"ד חכם לפיה הפטנט לא היה כשיר לרישום וקבע בין היתר כי:

"סיכומו של דבר, כי בעת רישום הפטנט הסתירה הידרו נע מרשם הפטנטים מידע משמעותי רב על מוצרים דומים הקיימים בשוק, מידע שאילו היה בפני הרשם, יש להניח כי לא היה מאשר את רישום הפטנט.".

כמו כן אפילו ללא ביטולו של הפטנט קבע בית המשפט כי לא היתה כל הפרה של הפטנט.

"החוק מעניק לבעל הפטנט הגנה כפולה מפני ניצול ללא רשות או שלא כדין של האמצאה בה עוסק הפטנט, כך שההגנה תעמוד בין אם הניצול נעשה בדרך שהוגדרה בתביעות הפטנט, ובין אם תיעשה בדרך דומה שיש בה ניצול מהותי של הגרעין ההמצאתי, המכונה 'עיקר האמצאה'. על מנת למנוע נטילת עיקר ההמצאה בדרכים שונות, כגון על ידי שינויים ברכיבי האמצאה המוגנת או החלפה של הרכיבים

המוגנים בפטנט ברכיבים אחרים, פותחו בפסיקה דוקטרינת הוואריאנטים ודוקטרינת האקוויוולנטים. בקליפת אגוז, על פי דוקטרינות אלה יש לבחון את עיקר ההמצאה בחינה מהותית, תוך "ניטרול" שינויים ברכיבים או החלפה של רכיבים או שינוי מבני אחר שאינו מהותי להשגת הפונקציה של הפטנט. במקרים מעין אלה, נקבע כי אין לאפשר למפר "לרמות" את הפטנט (וראו: ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, מח (5) 689 (1994); עניין היוז, עמ' 72-71).

משהותרנו על כנה את מסקנת בית משפט קמא כי עיקר האמצאה נשוא הפטנט, אם בכלל, הוא התקן הטבעת המסתובבת, ניתן לקבוע על נקלה כי אין לראות בערכת סאן ככזו המפרה את הפטנט שנרשם לזכות הידרו נע."

כמו כן אישר בית המשפט העליון את הפסיקה אשר ביטלה את המדגמים הרשומים ודחה את יתר התביעות בגין גניבת עין וכד'.

בית המשפט דחה את הערעור כולו וחייב את המערערים בהוצאות המשיבים בסך כולל של 100,000 ש"ח.

עא 7623/10 הידרונע נ' סאן – לחצו לקריאת פסק הדין המלא מאתר נבו

הפרת פטנט – מתוך כתבה בעקבות פסק דין של בית המשפט העליון

ביום 17/1/14 פורסמה כתבת תחקיר מקיפה בעקבות זכייה בבית המשפט העליון בתיק הפרת פטנט בו ייצג עורך דין יוסי חכם את הזוכה.

מדובר בתביעת מליונים להפרת פטנט של ערכות פריצה שסופקו למשרד הביטחון. בית המשפט העליון קיבל את טענות עורך דין חכם ודחה את הערעור.

פסק דין – דחיית תביעה לרשלנות חברת שמירה

התובע שנזעק לעזרתה של נערה שהוטרדה על ידי הנתבע נורה על ידו 5 פעמים והפך נכה 100%. היורה הורשע בניסיון לרצח והושת עליו עונש של 14 שנות מאסר בפועל.

התובע הגיש לבית המשפט המחוזי בנצרת תביעת פיצויים בסך של למעלה מ-28 מליון ₪ בגין נזקיו מהאירוע.

התביעה הוגשה נגד היורה, נגד חברת השמירה אשר העסיקה אותו וחימשה אותו באקדח ונגד מדינת ישראל אשר באחריותה הסדרת רישיונות כלי הירייה.

בתאריך 25/11/12 קיבל בית המשפט את התביעה נגד היורה בלבד ודחה לחלוטין את התביעה נגד חברת השמירה ונגד מדינת ישראל.

אירוע הירי אירע לאחר שהשומר סיים את עבודתו ויצא לביתו. הגם שהאירוע לא אירע בשעות העבודה של השומר קבע בית המשפט כי בהיות האקדח נחשב דבר מסוכן כהגדרתו בחוק ומשחברת השמירה היא זו שסיפקה לו את האקדח, נטל הראיה עובר אל כתפי חברת השמירה להוכיח שלא התרשלה.

חברת השמירה, אשר יוצגה על ידי עו"ד יוסי חכם ממשרד חכם את אור-זך, טענה כי לא נפל כל פגם במעשיה וכי היא פעלה ללא דופי ובהתאם לכל הנהלים, וביהמ"ש קיבל את כל טענותיה ודחה לחלוטין את כל הטענות נגדה. באופן דומה דחה ביהמ"ש את הטענות נגד המדינה.

לגבי הטענה לפיה חברת השמירה אחראית בשל כך שלא אספה את הנשק מידי השומר בסוף יום העבודה, קבע ביהמ"ש כי החברה פעלה בהתאם לנהלים אשר הוכתבו על ידי המדינה באותה עת.

בית המשפט השתכנע כי קודם למסירת הנשק לידי השומר הוא תודרך וקיבל הנחיות כדין וזאת בנוסף להכשרות ולמטווחים שעבר בהצלחה.

בית המשפט הוסיף כי גם לאחר הנהלים החדשים שהוציאה המדינה לאחר המקרה עדיין אין מנוס, במקרים חריגים, מהשארת הנשק בידי המאבטחים נוכח הבעיות שבאיסופם.

בית המשפט גם דחה את הטענה לפיה חברת השמירה לא בדקה את עברו הצבאי והתעסוקתי של השומר קודם לקבלתו לעבודה. הוכח בביהמ"ש כי השומר היה נתבע נורמטיבי לחלוטין, ללא כל דופי וכי שמדובר באירוע חריג שלא ניתן היה לצפותו.

בית המשפט דחה גם טענות נוספות לפיהן כאילו היו פגמים בהכשרה וזאת משהשומר הוכשר כנדרש ומשמדובר בירי מכוון שלא נובע מהכשרה זו או אחרת.

טענה נוספת של התובע היתה שהאישור הרפואי של השומר היה פגום. בית המשפט דחה טענה זו גם כלפי חברת השמירה וגם כלפי המדינה וקבע גם כי לא נמצאה כל אחריות מצד המדינה למקרה המצער.

בית המשפט סיכם וקבע:

"מן המקובץ עולה, כי בנסיבות הקונקרטיות של המקרה שבפניי ,חברת השמירה לא הפרה חובה חקוקה ,לא התרשלה באי איסוף הנשק בסוף יום העבודה, באי בירור עברו התעסוקתי, הצבאי והבריאותי וכן בהכשרתו בנשק של הנתבע. עוד אוסיף וכאמור לעיל, כי גם לו הייתי קובע שהייתה התרשלות בהכשרתו של הנתבע הרי שאין קשר סיבתי בין התרשלות זו לבין נזקיו של התובע. (באשר לניתוק הקשר הסיבתי גם באשר ליתר טענות ההתרשלות, ראה להלן).

העולה מן המורם, שאף שהנטל עבר לחברת השמירה להוכיח שלא התרשלה, הרי שהיא הרימה נטל זה, ולפיכך התביעה כנגדה נדחית.ממילא כמובן נדחית גם ההודעה לצד השלישי."

תא 524/09

כתבה בדמרקר – חוות דעת מקצועית היא יצירה מוגנת בזכויות יוצרים

בפסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 30/10/11 נקבע כי חוות דעת מקצועית שהגיש רואה חשבון במסגרת הליך משפטי של לקוחו הינה בבחינת יצירה ספרותית הראויה להגנה במסגרת החוק.

משרדנו, ע"י עורך דין יוסי חכם, ייצג רו"ח (עו"ד) אשר חוות דעת מקצועית שלו הועתקה על ידי אחד ממשרדי רואי החשבון הגדולים בארץ, משרד בריטמן אלמגור הנמנה על רשת Deloitte.

בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את התביעה, קבע כי הופרו זכויות היוצרים של רואה החשבון, נתן צו מניעה וחייב המפרים בפיצויים והוצאות.

להלן כתבה בנושא שפורסמה בעיתון TheMarker ביום 31/10/11:

הפרת זכות יוצרים בחוות דעת מקצועית של רואה חשבון

נדחתה תביעת עובד תוך חיוב העובד ועורך דינו בהוצאות – כתבו עלינו בכלכליסט

 לישיבת הוכחות בבית הדין לעובדה התייצבו ב"כ התובע ועדיו אך העד המרכזי – התובע – לא התייצב מן הטעם ששהה בחו"ל לרגל לימודיו. התברר כי למרות שב"כ התובע ידע מבעוד מועד על אי התייצבותו של התובע ולמרות שבקשתו לדחיית דיון נדחתה לא התייצב התובע לדיון.

בית הדין בהחלטה תקדימית החליט לדחות את התביעה של העובד ולחייב את העובד ב-6000 ש"ח הוצאות לנתבעת וכן 1500 ש"ח לאוצר המדינה.

בית הדין לעבודה אף הגדיל ועשה, וחייב אישית את עורך דינו של התובע לשלם מכיסו הוצאות אישיות לעו"ד יוסי חכם.

פורסם בכלכליסט – 3/11/10

 

רשלנות עולה ביוקר