ניתן לחייב עובד לתת טביעת אצבע לשעון נוכחות

לראשונה הכריע בית הדין האזורי לעבודה בשאלה המהותית האם רשאי מעסיק לחייב עובד למסור חתימה ביומטרית (טביעת אצבע) לצורך החתמת שעון נוכחות בבואו ובצאתו ממקום העבודה.

בפסק דין מיום 23/2/14 במסגרת סכסוך שבין עיריית קלנסווה להסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' (סק (ת"א) 49718-11-12), הכריע בית הדין וקבע כי העיריה רשאית לבצע רישום נוכחות במשרדיה באמצעות שעון נוכחות ביומטרי.

העובדים בעיריית קלנסווה הכריזו סכסוך עבודה כנגד חיובם למסור טביעת אצבע לשם מעקב נוכחות.

העיריה טענה כי הדרישה להחתמת כרטיס נוכחות מעוגנת בחקיקה וכן בהסכם הקיבוצי בו נקבע כי סוג שעון הנוכחות יקבע ע"י ההנהלה. עוד טענה כי מעסיק רשאי לפי ההלכה הפסוקה לשנות את שיטת הדיווח. עוד טענה העיריה כי דיווח נוכחות באמצעים ביומטריים מהימן יותר, בפרט לאור חשדות באשר לאי סדרים בדיווח.

עוד טענה העיריה כי אין מדובר באמצעי פולשני שיש בו כדי לפגוע בזכות לפרטיות וכי הוא אינו מנוגד לעקרונות החוקתיים ולדיני הגנת הפרטיות. העיריה הבהירה כי נתוני טביעת האצבע אינם מוחזקים בידי צד שלישי אלא בתוכנה שרכשה וכי מדובר במידע דל ביותר.

לבית הדין לעבודה הוגשו אף עמדת מרכז השלטון המקומי אשר הצטרף לטענות העיריה, וכן עמדת משרד הפנים אשר לא מצא לנכון להתערב.

העובדים מנגד טענו כי בחיובם לנטילת טביעת אצבע יש כדי הפיכתם לחשודים אוטומטית. כן הדגישו כי נטילת טביעת אצבע הינה חלק מהליכי חקירה של עבריינים ואינה חלק מחיי העבודה של עובדים חופשיים במדינה דמוקרטית. העובדים טענו כי חוקת העבודה אינה מאפשרת חיוב בשעון ביומטרי. עוד טענו כי מדובר בשינוי חד צדדי של חוזה העבודה אשר נעשה ללא היוועצות בארגון העובדים. כמו כן טענו כי דיווח נוכחות ביומטרי אינו עולה בקנה אחד עם חוק שעות עבודה ומנוחה.

טענה עיקרית נוספת של העובדים היתה כי החיוב לטביעת אצבע הינה פגיעה בפרטיות ועומדת בניגוד לדרישות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

בית הדין לעבודה קיבל את תביעת העיריה והתיר כאמור את נטילת טביעות האצבע. בית הדין ערך איזון בין זכות העובדים לפרטיות לבין זכות הקניין של המעסיק, והפררוגטיבה הניהולית שלו וקבע:

"… נראה כי, ואין אנו קובעים כעת מסמרות בדבר, נטילת טביעות אצבעותיו של אדם, שלא בהסכמתו, מהווה פגיעה בזכותו של אדם לפרטיות ובזכויותיו המוגנות על פי חוק היסוד. אכן, וכפי שכבר נפסק לא אחת, הזכות לפרטיות קיימת גם במקום העבודה ופגיעה בה כפופה להסכמה מצדו של העובד. החובה להגן על זכות זו נובעת אף מתניות מכללא בחוזה העבודה וחובת תום הלב ביחסים שבין עובד למעסיק (ר' עב (ע"ע (ארצי) 90/08 טלי איסקוב ענבר נ' מדינת ישראל – הממונה על חוק עבודת נשים (פורסם בנבו, 8.2.11); דב"ע נו/293-3 פלונית – חברה אלמונית בע"מ, עבודה ארצי כרך ל(2) 302).

40.   עם זאת, אל מול זכותו של העובד לפרטיות ניצבת זכותו של המעסיק לקניין, המעוגנת אף היא בסעיף 3 לאותו חוק יסוד. מזכות זו וכנגזרת, הוכרה זכותו של המעסיק לקבוע את התנאים והכללים על פיהם יתנהל מפעלו – זוהי הפררוגטיבה הניהולית. זכות זו משתרעת אף על האופן שבו יתנהלו רישומי הנוכחות במקום העבודה, כל עוד לא נקבעה רשימה סגורה של האפשרויות לניטור נוכחות עובדים בחוקי העבודה.

41.   לא זו אף זו, בענייננו, מהראיות שהוצגו בפנינו ולא נסתרו, עולה כי לא מדובר בנטילת טביעות אצבע במובן הרגיל, אלא בנטילת טביעות אצבע באופן אלקטרוני שאינו יוצר העתק מדויק המשמר את צורת הטביעה על כל מאפייניה ואשר אינו יכול לשמש הוכחה להימצאותו במקום מסוים בהקשרים אחרים…"

נראה כי אחד הנימוקים אשר סייעו לבית הדין להכריע לטובת העיריה היה כי טביעת האצבע מתורגמת לכדי תבנית מאפיינים אשר ממנה לא ניתן לשחזר את הטביעה המקורית, ולכן קבע בית הדין "כי אין אנו עוסקים בנטילת טביעות אצבע במובן הרגיל והפוגעני של התהליך, אלא בהליך דומה בלבד, אשר נועד למטרה ראויה ונעשה במידה שאינה עולה על הנדרש. הנטילה, על פי ההסבר שהובא לפנינו, נעשית באופן חד פעמי, ממנה מתורגמים מאפיינים אחדים לצורך שמירה במערכת הממוכנת והחתימה המבוצעת בהמשך בעת הכניסה והיציאה אינה שונה מבחינה אלקטרונית מהחתמת כרטיס זיהוי".

בית הדין אף דחה את יתר טענות העובדים ובכלל זה קבע כי לא נדרשת הסכמת ארגון העובדים היציג לשינוי. כן קבע בית הדין כי ניתן לפרש את המונח "כרטיס" נוכחות גם לטביעת אצבע. עוד דחה בית הדין את טענת העובדים כאילו טביעת אצבע אינה עומדת בקנה אחד עם חוק שעות עבודה ומנוחה, וקבע: "לא ניתן לקבל את פרשנותם של המשיבים, כאילו אמצעי זיהוי ביומטרי אינו בא בגדרי החוק ולפיכך על פי לשון החוק לא ניתן להיעתר לבקשת המבקשת. החוק עושה שימוש במילים רישום באמצעים מכניים, דיגיטליים או אלקטרוניים. לגישתנו מדובר בהגדרה הרחבה ביותר שניתן היה לתת לאמצעי רישום הנוכחות והיא כוללת בחובה שימוש בשעון המבוסס על טביעת אצבע אלקטרונית".

בית הדין אף ערך סקירת משפט משווה אשר ממנה ניתן ללמוד כי התוצאה דומה גם במדינות מעבר לים.

רצוי לציין כי מדובר בפסק דין של בית הדין האזורי כאשר יכול ויוגש ערעור ולכן טרם מדובר בהלכה פסוקה.

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו"ד מומחה בתחום.

© כל הזכויות שמורות לחכם את אור-זך, עורכי דין, 2014

על הזהירות המתבקשת בבחירת מומחה

מאת עו"ד יוסי חכם[i]

רצה בעל דין להביא עדות בעניין שבמומחיות לביסוס טענה מטענותיו יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו עניין.[ii] דבר שבשגרה הוא שחוות הדעת מטעם התובע תומכת באופן אבסולוטי בתביעתו בעוד שמטעם הנתבע מוגשת חוות דעת התומכת ללא עוררין בהגנתו. קוטביות חוות הדעת מאלצת לא אחת את בית המשפט למנות מומחה מטעמו בתקווה לקבל חוות דעת מקצועית ואובייקטיבית.

לגבי מומחה המתמנה מטעם בית המשפט מובטחת האובייקטיביות שלו בכך שלא ימונה מומחה שייעץ עצה או חיווה דעתו לאחד מן הצדדים.[iii] דרישה זו לאובייקטיביות של המומחה אינה קיימת כאשר חוות הדעת מוגשת מטעם צד כלשהו ולא אחת נתקלים אנו בחוות דעת אשר אינן אובייקטיביות בהכרח. חוסר האובייקטיביות יכול לנוע ממומחה אשר נמצא בקשרים אינטנסיביים עם התובע או בא-כוחו ועד למומחה אשר הינו אף עובד של הצד אשר מגיש את חוות הדעת. ברור כי שיקולי צד לקבל חוות דעת התומכת בטענותיו תוך הקטנת עלויות חוות הדעת יכולים להביא לבחירת מומחה אשר אינו אובייקטיבי לחלוטין.

לא אחת עורכי דין אינם ערים להשלכות הנוגעות לגבי זהות המומחה מטעמם ובכלל זה שאלת האובייקטיביות מחד והמקצועיות והמוניטין מאידך. הלך המחשבה של עורכי הדין הוא שחייבים הם ע"פ דין לצרף חוות דעת כדי להוכיח שאלה במומחיות ויוצאים הם מנקודת הנחה הגיונית ומבוססת כי כך גם יעשה הצד השני. הניסיון מלמד כי במקרים בהם ניצבות חוות דעת סותרות  ימנה ביהמ"ש מומחה מטעמו אשר ברוב המקרים חוות דעתו הינה בעלת משקל מהותי ולעיתים רבות מכריע. בסיטואציה כזאת הרציונאל אומר כי חבל להשקיע תשומות רבות ובכך מחפשים את הפיתרון המהיר ו/או הזול ו/או האפשרי.

חשיבה בכיוון זה יכולה לגרום לצד במשפט להביא כמומחה מטעמו אדם אשר אינו בהכרח אובייקטיבי אלא מי שנמצא בקשרים אלו או אחרים איתו ואשר יש בהם, לעיתים, להביא לכך שייתן חוות דעת מטעם גם כשלא נכון מקצועית לעשות כן.

כאשר בית המשפט ממנה מומחה מטעמו שאלת האובייקטיביות של המומחים מטעם הצדדים אינה בהכרח קרדינאלית, וזאת משמופקדת בידיו של המומחה מטעם ביהמ"ש עריכת חוות דעת מקצועית ואובייקטיבית.[iv] ואולם קיימים מקרים בהם בית המשפט בוחר שלא למנות מומחה ומותיר את שאלת ההכרעה בידיו כאשר המומחים נחקרים על חוות דעתם. במקרים אלו זהות המומחה והאובייקטיביות שלו עלולים להיות מהותיים ביותר.

נכון הוא שבמקרים רבים ייבחר בית המשפט למנות מומחה מטעמו (הגם שהדבר כרוך בעלויות נוספות) אבל לא אחת ישנם מקרים בהם בית המשפט בוחר שלא לעשות כן, או אז עלול בעל דין למצוא את עצמו במצב בו הוא עומד ללא חוות דעת מחד (באם תיפסל חוות הדעת) או עם חוות דעת בעלת משקל אפסי מאידך.

חוסר אובייקטיביות של מומחה יכולה להשליך על משקלן של חוות הדעת ועדותו של המומחה ובמקרים מסוימים אף להביא להתעלמות מוחלטת מחוות הדעת:

"מקבל אני כי בדרך כלל יראה בית המשפט קשרים של המומחה עם בעל הדין שמטעמו הוגשה חוות הדעת של אותו מומחה רק לצורך משקלה של חוות הדעת האמורה ולא ימנע הכשרתה כראיה בהליך, וכעמדת בא כוח הנתבעת. לעניין זה ראה ע"א 9248/05 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ [פורסם בנבו].

הדבר נכון גם כאשר מדובר במומחה העובד אצל בעל הדין שמגיש את חוות הדעת של עובדו, כאשר יש להניח שיש לו עניין להגן על פעולות מעבידו (ע"א 208/65 יצחק יצחק נ' חברת החשמל לישראל בע"מ פ"ד יט (3)552.

עם זאת סבורני כי התוצאה שונה כאשר מדובר במומחה המגיש חוות דעת שאינו רק עובד של בעל הדין, אלא הוא היה מעורב בהשתלשלות האירועים נשוא התובענה, היה לו חלק אקטיבי בפעילות נשוא התובענה, הוא עד בהליך ולא ניתן להפריד בין עדותו לבין מקצועיותו עד שלא ניתן להכשיר את הגשת חוות הדעת מטעמו. כך למשל בעל מקצוע שנתבע בקשר לרשלנות בשירות שנתן לתובע. היעלה על הדעת שבית המשפט יוכל ליתן ערך לחוות דעתו, בהבדל מעדותו ? "[v]

מקרה מעניין עמד לאחרונה להכרעת בית המשפט המחוזי בחיפה.[vi] בתביעה שהוגשה בגין הפרת פטנט ומדגמים הוגשו מטעם הצדדים חוות דעת של עורכי פטנטים. בין השאלות אשר עמדו על הפרק היו בין היתר שאלת כשירותם של הפטנט והמדגמים מחד ושאלת הפרתם על ידי הנתבעים מאידך. אך טבעי היה כי חוות הדעת של עורכי הפטנטים מטעם הצדדים היו קוטביות. בית המשפט בחר שלא למנות מומחה מטעמו והמשפט נוהל כאשר המומחים משני הצדדים נחקרו על חוות דעתם.

זה המקום לציין כי המומחה מטעם התובעים היה לא אחר מעורך הפטנטים אשר טיפל בהגשת ורישום הפטנט והמדגמים, כאשר בהליך עלו כאמור טענות נגד הפטנט והמדגמים לרבות כנגד כשרותם ודרך השגתם. הנתבעת טענה בסיכומיה[vii] לאיון חוות דעתו של המומחה עקב חוסר אובייקטיביות מהותי, ומעיון בפסק הדין ניתן ללמוד כי לדבר בהחלט היה משקל בפסק הדין אשר דחה את התביעה.

לעניין זה נאמר ע"י ביהמ"ש:

"ברישום הפטנט עסק, מטעם התובעים עו"ד ועורך הפטנטים … , והוא אשר אף הגיש חוות דעת של מומחה מטעם התובעים ונחקר בבית המשפט, ארוכות, על חוות דעתו. ככל שייגעתי לא הבנתי על שום מה החליטו התובעים להשתמש בשירותיו של עו"ד … אף כמומחה מטעמם, שהרי מומחה אמור להפעיל את מומחיותו ולהתייחס לשאלה שבמחלוקת בצורה ביקורתית, והכיצד יעשה כן אם הוא אישית מעורב בפעילות נשוא הבדיקה, בבחינת "נחתום המעיד על עיסתו"?

ואכן, הקושי המובנה הזה שבפניו הוצב המומחה עו"ד … , בא לידי ביטוי מובהק בעדותו משנחקר על חוות דעתו, ובייחוד על מידת הגילוי של עובדות ופרטים שלא נמסרו לרשם הפטנטים, וניכר בו שהוא מעיד, בעניין זה, כמי שקפאו שד".[viii]

מנגד לחוות דעת זו עמדה חוות דעת אובייקטיבית ובלתי תלויה מטעם הנתבעים אשר זכתה להתייחסות בהתאם:

"במה דברים אמורים? על פי חוות דעתה של ד"ר מרגנית גולדרייך, עורכת הפטנטים, אשר הוגשה מטעם הנתבעים, ונחקרה ארוכות על חוות דעתה, …

בחוות דעתה מפרטת המומחית, אשר, ראוי לציין, הותירה בי רושם מצוין של בעלת מומחיות ויושרה מקצועית רבה, את ספרות הפטנטים ובקשות הפטנט הרלוונטיות וכן ציינה את שמות המוצרים ואת הקטלוגים של חברות אשר מפיצות ערכות לפריצה קרה אשר חלקן, לפחות, היו קיימים כבר בשוק לפני תאריך הגשת הפטנט".[ix]

מהאמור לעיל נמצאנו למדים כי בעת בחירת המומחה שומה עלינו ליתן דגש לא רק על מומחיותו ונכונותו לתמוך בגרסתנו אלא גם על מידת האובייקטיביות שלו והמהימנות שניתן לייחס לו.

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו"ד מומחה בתחום.

© כל הזכויות שמורות לחכם את אור-זך, עורכי דין, 2010


[i] למען הגילוי הנאות יצוין כי כותב שורות אלו ייצג את חברת סאן הייטק ונתבעים נוספים בתיק ת"א 34912-11-09 הידרו-נע ואח' נ' סאן הייטק בע"מ, מדינת ישראל משרד הביטחון ואח' (מאגר נבו) נשוא מאמר זה.

[ii] תקנות 127 ו-129 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984

[iii] תקנה 126 לתקנות סד"א לעיל

[iv] יחד עם זאת ברור כי חוות דעת אובייקטיבית של בעל מקצוע עם שיעור קומה יכול שתותיר רושם חיובי הן על בית המשפט והן על המומחה שמונה על ידי ביהמ"ש

[v] תא (ת"א) 2334/06 משק כרמי – ייצור ושיווק תוצרת חקלאית בע"מ נ' יעדים לשיווק (1972) בע"מ – מאגר נבו

[vi] ת"א 34912-11-09 הידרו-נע ואח' נ' סאן הייטק בע"מ, מדינת ישראל משרד הביטחון ואח' (מאגר נבו) ניתן בתאריך 22/8/10 ע"י כבוד השופט זרנקין

[vii] הסיכומים קיימים באתר נבו

[viii] עמ' 7-8 לפסה"ד הידרונע נ' סאן הייטק לעיל

[ix] עמ' 7 לפסק הדין לעיל