מגבלות על תשלום שכר עבודה במזומן

מאת: עו"ד יוסי חכם

ביום 1/1/19 נכנס לתוקפו חוק צמצום השימוש במזומן, התשע"ח-2018 (להלן: "חוק צמצום השימוש במזומן") אשר מטיל הגבלות על השימוש במזומנים ובשיקים סחירים. החוק נועד להרחיב את השימוש באמצעי תשלום אלקטרוניים, וזאת במטרה לצמצם את הכלכלה השחורה ולסייע להיאבק בהעלמות מס, הלבנות הון ומימון טרור.

לחוק השלכות רבות בתחומים רבים ובמאמר זה נתמקד בהשלכות החוק על יחסי עבודה ואופן תשלום שכר לעובדים תחת מגבלות החוק.

תשלום שכר עבודה במזומן רווח בענפים רבים דוגמת: מלצרות ומסעדנות, חקלאות, בניה ושיפוצים, משק בית וסיעוד, עובדים זרים ועוד. מעבר לכך נתקלים מעסיקים בדרישה לתשלום שכר עבודה במזומן או בשיק סחיר לעובדים הנמצאים בבעיות בנקאיות (היעדר חשבון בנק, חשבון מוגבל, חשבון מעוקל, פש"ר ועוד).

נקודת המוצא של חוק הגנת השכר הינה דווקא של תשלום השכר במזומן. זהו נוסחו של סעיף 2(א) לחוק הגנת השכר אשר נושא את הכותרת – חובת תשלום במזומנים: "שכר עבודה ישולם במזומנים, אך מותר שישולם בשיק או בהמחאת דואר, אם דרך תשלום זאת נקבעה בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה או שהעובד הסכים לה בדרך אחרת, ובלבד שהעובד יכול לקבל מהנמשך פרעון השיק או המחאת הדואר במועדים הקבועים בסעיפים 9 עד 14, הכל לפי הענין".

בעקבות החוק לצמצום השימוש במזומן נוספה לסעיף 2 הוראה לפיה: "אין בהוראות סעיף קטן
זה כדי לגרוע מהאיסורים הקבועים בסעיפים 2 ו־4 לחוק לצמצום השימוש במזומן, התשע"ח-2018". רוצה לומר – מ-1/1/19 חובת התשלום של שכר עבודה במזומן נסוגה מקום שהיא בניגוד למגבלות הקבועות בחוק המזומן.

נבחן תחילה את ההגבלות החדשות וניישם אותן בכל הנוגע לתשלום שכר לעובדים.

סעיף 2 לחוק המזומן מונה שורה של הגבלות על השימוש במזומן, ובהקשר של דיני העבודה קובע סעיף 2(ז) כדלהלן:

"לא ייתן אדם ולא יקבל תשלום במזומן כשכר עבודה, כתרומה או כהלוואה, אם סכום שכר העבודה, התרומה או ההלוואה עולה על הסכום הנקוב בפרט (1) לתוספת הראשונה ….".

למעשה, במסגרת יחסי עובד-מעביד תשלום שכר העבודה במזומן מוגבל לשכר שאינו עולה על -11,000 ₪.  כלומר, שכר עבודה העולה על 11,000 ₪ אסור שיינתן בכלל במזומן.

חשוב להדגיש הגם שהמגבלות לשימוש במזומן, המפורטות בסעיף 2 לחוק לצמצום השימוש במזומן אינן חלות על קרובי משפחה, הן כן חלות בנוגע לתשלום שכר עבודה. היינו, תשלום שכר העבודה במזומן יוגבל לסכום הנ"ל,  אף אם משולם בין קרובי משפחה.

מהו שכר עבודה?

שאלה רבת חשיבות הינה כיצד מוגדר שכר עבודה בחוק לצמצום השימוש במזומן.

החוק לצמצום השימוש במזומן מגדיר שכר עבודה תוך הפניה אל חוק הגנת השכר, אשר מגדיר "שכר עבודה" – כך: "לרבות תשלומים בעד חגים, פריון עבודה ושעות נוספות ותשלומים אחרים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו".

אם ניישם את הכללים והפסיקה של דיני עבודה אזי להגדרת שכר עבודה נכנסים כמובן רכיבי השכר השונים (שכר בסיס, שעות נוספות ורכיבים אשר משולמים עקב העבודה ובמשך העבודה, וכן תשלומים אשר הוגדר דינם כדין שכר עבודה בחוקים השונים דוגמת: דמי מחלה, דמי חופשה, תמורת חופשה, פדיון חופשה וכד'.

מנגד לא יחשבו כשכר עבודה תשלומים בגין החזרי הוצאות שונות או זכויות נלוות אשר אינן מהוות שכר דוגמת: החזר הוצאות נסיעה, דמי הבראה הוצאות אש"ל, רכב, טלפון, וכד' אשר אינם בגדר שכר עבודה.

כך לדוגמה אם משכורתו של העובד מורכבת משכר של 10,000 ש"ח ומהחזר הוצאות נסיעה של 2,000 ש"ח, הרי הגם שהסכום הכולל הינו 12,000 ש"ח (יותר מ-מגבלת ה-11,000 ש"ח שנקבעו בחוק) אין מניעה לשלם את הסכום כולו במזומן שכן חלק השכר הינו רק 10,000 ש"ח, סכום הפחות מהמגבלה בחוק.

האם "שכר העבודה", לעניין חוק המזומן, הינו שכר עבודה ברוטו או נטו?

שאלה מעניינת הינה האם מגבלת התשלום במזומן – 11,000 ש"ח – חלה על שכר הברוטו המשולם לעובד או על שכר הנטו.

לשאלה זו חשיבות של ממש שכן אם נפרש את המגבלה כחלה משכר הברוטו הרי שגם אם הסכום המשולם לעובד נטו בגין שכר עבודה קטן מ-11,000 ש"ח אסור יהיה לשלם במזומן אם שכר הברוטו עולה על 11,000 ש"ח.

כך לדוגמה אם שכר העבודה ברוטו הינו 12,000 ש"ח ואילו שכר העבודה נטו המשולם לעובד הינו 7,000 ש"ח (עקב ניכוי מס הכנסה ותשלומי חובה וניכויים אחרים להוציא מפרעות והלוואות) עדין יוצא כי חל לכאורה איסור על תשלום במזומן.

 נדגיש ונציין כי שאלה זו אינה זוכה למענה בחוק לצמצום שימוש במזומן. החוק מגדיר לדוגמה את – "מחיר העסקה" – "התמורה שהצדדים לעסקה הסכימו עליה בעבור הנכס או השירות, לרבות ערך מוסף, מס קנייה ובלו, וכן הוצאות הנלוות לעסקה שסוכמו עם מוכר הנכס או עם נותן השירות…" ואולם הגדרה זו נוגעת לנכס או שירות ואינה נוגעת לשכר עבודה.

לכאורה ניתן לומר ששכר העבודה שהמעסיק משלם לעובד הוא שכר הברוטו והרי המעסיק מעביר בעבור העובד את הניכויים השונים ליעדם, ואולם פרשנות תכליתית מביאה לדעתנו לכך שאת המגבלה יש להכיל על שכר הנטו לאחר ניכויי החובה משכר העבודה.

תכלית החוק הינה צמצום השימוש במזומן ואילו ניכויי החובה (מס הכנסה, ביטוח לאומי, ביטוח בריאות, הפרשות לפנסיה, הפרשות לקרן השתלמות וכד') אינם משולמים במזומן אלא באמצעים אחרים אשר מתועדים היטב.

נושא זה נמצא על שולחן הרשות וסביר כי ינתנו הבהרות בקרוב, וטוב יעשה המחוקק אם יבהיר זאת בתיקון חקיקה, ובייחוד לאור הסנקציות הפליליות והמנהליות הקבועות בחוק.

כמובן שקביעה כי המגבלה הינה משכר הנטו יוצרת בעיה חדשה והיא זיהוי החלק בנטו שהוא בגין שכר עבודה בשונה מחלק הנטו שהינו החזר הוצאות. כך לדוגמה אם שכר העבודה ברוטו הוא 12,000 ש"ח והחזר ההוצאות בגין הרכב, טלפון ואש"ל הינו 3,000 ש"ח, הרי ששכר הברוטו הכולל של העובד הינו 15,000 ש"ח. אם נניח ששכר הנטו הוא 12,000 ש"ח עדין חלקו נובע מרכיבים שאינם שכר (החזר ההוצאות) אשר לא אמורים להיות חלק מהמגבלה. אם שכר הנטו ללא החזר הוצאות הינו 10,000 ש"ח אזי לכאורה המגבלה אינה חלה וניתן לשלם את כל ה-12,000 ש"ח במזומן.

האם ניתן לשלם לעובד מפרעה במזומן?

מדובר בשאלה שאינה פשוטה כלל ועיקר. ברור שאם שכר הנטו של העובד המוגדר כשכר עבודה קטן מ-11,000 ש"ח הבעיה כלל אינה מתעוררת (בהינתן שמקבלים את הפרשנות המוצעת לשכר הנטו).

אך מה אם השכר עולה על 11,000 ש"ח. האם ניתן במקרה כזה לשלם לעובד מפרעה במזומן?

חשוב לשים לב – בחלק זה של המאמר אנו עוסקים במפרעה – משמע הקדמת תשלום השכר – ולא בהלוואה שהינה נפרדת מתשלום השכר הגם שיכול ותוחזר באמצעות ניכוי מהשכר!

סעיף 1 לחוק לצמצום השימוש במזומן מגדיר מהו "תשלום במזומן" – "סכום המשולם או הניתן במזומן, לפי העניין, למעט סכום הנמוך מבין אלה:

  • סכום בשיעור של 10% ממחיר העסקה, מסכום המתנה, מסכום התרומה או מסכום ההלוואה, לפי העניין;
  • הסכום הנקוב בפרט (1) או (2) לתוספת הראשונה, לפי העניין" – הכוונה היא לסכום הנמוך מ-11,000 ₪ או 50,000 ₪, לפי העניין.

לכאורה ההגדרה של תשלום במזומן אינה מתייחסת לשכר עבודה שכן היא נוקטת לשון:  "ממחיר העסקה, מסכום המתנה, מסכום התרומה או מסכום ההלוואה".

כך לדוגמה אם שכר העבודה נטו של העובד הינו 12,000 ש"ח (מעלה המגבלה בחוק כך שחל איסור לשלמו במזומן) האם מותר למעסיק לשלם לעובד מפרעה במזומן של 2,000 ש"ח? האם מפרעה בגובה של 10% מותרת, דהיינו 1,200 ש"ח?

חבל מאוד שהחוק אינו ברור בסוגיה זו. האם מדובר בהשמטה מקרית או מכוונת?

פרשנות תכליתית יכולה להוביל למסקנה שאין ולא אמורה להיות כל מניעה לראות בתשלום של עד 10% כמפרעה במזומן כלגיטימית. מנגד ברור הצורך בתיקון החוק והבהרת הסוגיה על דרך הוספת שכר עבודה להגדרת המילים "תשלום במזומן".

חשוב לציין כי לפי עמדת הרשות מקום בו שכר העבודה עולה על הסכום הנקוב אזי אסור לשלם במזומן החל מהשקל הראשון: ""ההגבלות חלות על עוסק (במסגרת עסקו) ועל האדם הפרטי. עוסק/אדם פרטי  המשלם או מקבל  שכר עבודה עד לסכום של 11,000 ₪ אין לו הגבלה על קבלה או תשלום במזומן. כששכר העבודה גבוה מסכום זה, חל איסור לעוסק/ האדם הפרטי לשלם/ לקבל באמצעות מזומן, החל מהשקל הראשון.  אסור לשלם/ לקבל שכר עבודה במזומן כששכר העבודה גבוה מ-11,000 ₪."

אם ניתן לתת לעובדים הלוואות במזומן?

בשונה ממפרעות אשר שונות במהותן מהלוואות (הקדמת תשלום שכר על פני הענקת אשראי נפרד מהשכר) לגבי הלוואות לעובד מאת מעסיקו דומה כי הדין שאמור לחול הינו הדין הכללי, דהיינו הדין החל בין כל שני צדדים המלווים זה לזה, וזאת בלי קשר לשאלה האם ההלוואה מוחזרת על דרך ניכוי מהשכר או לאו.

לעניין זה נזכיר כי ע"פ סעיף 2(ז) לחוק לצמצום השימוש במזומן: "לא ייתן אדם ולא יקבל תשלום במזומן … כהלוואה, אם סכום … ההלוואה עולה על הסכום הנקוב בפרט (1) לתוספת הראשונה…" – דהיינו 11,000 ש"ח.

מכאן שלדעתנו הלוואה לעובד העולה על 11,000 ש"ח לא יכולה להיעשות במזומן (זולת 10% מסכום ההלוואה ולא יותר מ-11,000 ש"ח).

הגבלות על תשלום שכר עבודה בשיק

בסעיף 4(א) לחוק המזומן נקבע, כי "לא ייתן עוסק ולא יקבל, במסגרת עסקו, תשלום בשיק בעבור עסקה או כשכר עבודה, כתרומה, כהלוואה או כמתנה, בלי ששם מקבל התשלום בשיק נקוב בשיק כנפרע או כנסב, לפי העניין".

בהמשך, קובע סעיף 4(ב), כי "לא יקבל אדם שאינו עוסק תשלום בשיק העולה על 5,000  שקלים חדשים, בעבור עסקה, או כשכר עבודה, כתרומה, כהלוואה או כמתנה, בלי ששם העוסק נקוב בשיק כנפרע או כנסב, לפי העניין".

הואיל ומאמרנו מתייחס למעסיקים שהינם עוסקים (ישנם גם מעסיקים שאינם עוסקים לדוגמה העסקת עובד סיעודי, עובד משק בית, מטפל בילדים וכד') המשמעות היא שחובה על המעסיק לציין את שם העובד על השיק יהיה סכום השכר אשר יהיה.

מכאן שמתן שיק פתוח לעובד ללא ציון שמו של העובד יהווה עבירה על החוק ללא קשר לגובה השכר. כך גם מתן שיק שכר לעובד תוך רישום שם אחר בשיק, שאינו שם העובד, יהווה עבירה על החוק.

יצוין כי מבחינת העובדים קיימת מגבלה נוספת בדבר האפשרויות להסב את השיקים אבל עניין זה חורג ממסגרת מאמרנו.

סיכום:

מהאמור לעיל אנו למדים כי לחוק הגבלת השימוש במזומן השפעות מרחיקות לכת גם על תשלום שכר לעובדים.

עוד למדנו כי החוק מנוסח בצורה בעייתית אשר מזמינה חילוקי דעות ואי בהירות אשר טוב אם יוסדרו במהרה, שכן הדעת אינה סובלת אי וודאות כאשר מדובר בחוק עם השלכות פליליות.

טוב יעשה המחוקק אם יידרש בדחיפות לסוגיה.

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו"ד מומחה בתחום.

©   כל הזכויות שמורות לחכם את אור-זך, עורכי דין, 2019

שותפות בחשבון בנק – השלכות

מאת: עו"ד עדן אריאל ארז

האם שותפות בחשבון, בהכרח נותנת לכל השותפים זכויות בו?
מתברר שהתשובה אינה חד משמעית וכמו הרבה דברים בתחום המשפטי, הדבר תלוי בנסיבות.

בתיק שנוהל על ידי עו"ד עמיקם אור-זך ממשרדנו, עלתה השאלה למי שייכים כספים בחשבון, כאשר אחד מבעלי החשבון נפטר.

במקרה זה היה מדובר באב אשר לו מספר ילדים. האב ניהל לבדו את חשבון הבנק שלו והיה בעליו היחיד במשך שנים רבות. כמה חודשים לפני פטירתו, צירף האב לחשבון הבנק שלו את אחד מילדיו לצורך סיוע וביצוע פעולות.

לאחר פטירת האב, טען האח שצורף לחשבון כי צירופו לחשבון הפך אותו שותף בחשבון לכל דבר ועניין, ולכן הוא בעצם בעלים של מחצית מהכספים בחשבון. יתר על כן, הוא טען אף לבעלות על מלוא הכספים בחשבון וזאת מכח "סעיף אריכות ימים" שהיה קיים בחשבון.

משמעותו של "סעיף אריכות ימים" היא כי במידה ואחד מהשותפים נפטר, החשבון המשותף לא יוקפא והשותף שנותר בחיים יהיה רשאי להמשיך לבצע פעילות שוטפת בחשבון עד להוצאת צו ירושה או צו קיום צוואה, שמטבע הדברים אורכת זמן.

משרדנו ייצג את אחד הילדים האחרים של המנוח, אשר התנגד לטענות האח.

היה ברור, כי טענת האח לגבי זכותו במלוא הכספים בחשבון, דינה להידחות לאור פסיקה קודמת של בתי המשפט בעניין זה, לפיה "סעיף אריכות ימים" לא גובר על דיני ההורשה ונועד אך ורק בכדי למנוע הקפאת חשבון בתקופה שבין פטירת המוריש ועד למועד קבלת צו הקובע מיהם יורשיו.

השאלה העיקרית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם זכאי האח שהיה שותף בחשבון האב, למחצית מהכספים בחשבון מכח שותפותו כאמור.

במסגרת ההליך, הובהר כי החשבון נפתח שנים רבות קודם לכן על ידי המנוח בלבד וכי אחד מילדיו נכנס כשותף לחשבון רק בערוב ימיו לצורך סיוע לאביו ולצורך ביצוע פעולות.

בית המשפט הבדיל בין חשבון שותפים אשר שניהם פעילים בו, כמו במקרים של בני זוג אשר פותחים חשבון בנק משותף או שותפים עסקיים, לבין המקרה שלפנינו בו מקור הכספים הינו רק מהאב, וניכר כי צירופו של הבן כשותף בחשבון נועד בכדי לסייע בניהולו. לאור זאת קבע בית המשפט כי לא היה מדובר בשותפות אמיתית, אלא בשותפות שנעשתה לצורכי הנוחות בלבד.

עוד נמצא כי המנוח נמנע בכוונה מלהשאיר אחריו צוואה וזאת כנראה משום שהתכוון להוריש את רכושו לכל ילדיו בחלקים שווים ולכן, הכספים שנותרו בחשבון הבנק שייכים לעיזבון ולא לאח השותף.

בית המשפט קיבל את טענותינו ופסק כי האח לא הוכיח כי המנוח רצה לתת לו את כל הכספים כמתנה בחייו ואם המדובר במתנה לאחר מותו, הרי שהיא בטלה שכן שותפות בחשבון בנק אינה מהווה ולא יכולה להוות תחליף לצוואה, גם אם חתמו השותפים על "סעיף אריכות ימים".

הכספים שהיו בחשבון סווגו ככספי עזבון ונקבע כי עליהם להיות מחולקים בין כל הילדים בחלקים שווים.

גם בית המשפט המחוזי, בפניו נדון הערעור שהגיש האח, קיבל את עמדתנו ואימץ את קביעות פסק הדין.

מוצע מאוד לקבל ייעוץ משפטי קודם לביצוע פעולות לשם שקילת האפשרויות העומדות בפני בעלי חשבון הבנק כגון מינוי מיופה כוח, הכנסת שותף לחשבון, עריכת יפוי כוח מתמשך ועוד.

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו"ד מומחה בתחום.

©כל הזכויות שמורות לחכם את אור-זך, עורכי דין, 2018

אוחז כשורה – אוחז בעד ערך – הלכה חדשה

בוטלה הלכת גויסקי בדיני שטרות

מאת עו"ד יוסי חכם ועו"ד דוד שולחני

קיבלתם לידיכם שיק בהסבה? חושבים שאתם אוחז כשורה או שאם נתתם ערך תוכלו לגבור על טענות שונות של המושך. כדאי שתבדקו טוב את השטר שאין בו פגמים!

ביום 24.11.15 נפל דבר בבית המשפט העליון. במסגרת פסק דין שניתן בתיק רע"א 8301/13 טל טריידינג קורפ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ברוב דעות של השופטים הנדל ושהם כנגד דעתו של השופט סולברג) לבטל את הלכת גויסקי (ע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר, פד"י טז(1) 595 (1962)) לאחר יותר מחמישים של הלכה מחייבת.

רקע עובדתי

ההלכה החדשה ניתנה בפרשת ביטול חיובה של חברת טל טריידינג לפרוע שיק שנתנה לחברת היהלומים "יהלומי צבי אור". במקרה זה שתי חברות בתחום היהלומים ערכו עסקה גדולה של כ-700 אלף דולר לרכישת יהלומים. במסגרת אותה עסקה ניתנו מספר שיקים למועד עתידי. אך בטרם הגיע מועד פירעונם של השיקים התברר כי המוכרת נקלעה לקשיים ולא הייתה מסוגלת לספק את הסחורה בגינה ניתנו השיקים ולכן השיקים בוטלו על ידי הקונה.

משביקשה הקונה את השיקים בחזרה, נמסר על ידי המוכרת כי השיקים הועברו לניכיון בשני בנקים, אחד מהם בנק לאומי. בנק לאומי סרב להשיב לידיה את השיק בטענה שקיימת יתרת חובה בחשבון אשר אמורה להיות מסולק בין היתר מכוח שיק זה וזה אף פתח תיק הוצל"פ נגד הקונה.

בפסק דינו קבע בית המשפט העליון בדעת הרוב של השופטים הנדל ושהם כי "כישלון התמורה" בעסקת היסוד מכשיל את מחזיק השטר הפגום מביצוע המימוש, וזאת ללא קשר לעיתוי הכישלון.

תמצית הלכת גויסקי שבוטלה בפסק הדין הנוכחי

כדי שניתן יהיה להסביר את השינוי נקדים עם הדוגמאות שהביא בית המשפט העליון, ונביאן כלשונן:

"ראשונה, ראובן כרת עם שמעון חוזה שבמסגרתו התחייב למכור לו יהלומים בעתיד. בעת ההתחייבות משך שמעון לפקודת ראובן שיק "דחוי", מתוך כוונה לפרעו לאחר קבלת היהלומים. ראובן הסב את השיק לצד ג' – בנק – בתמורה לכסף מזומן. לאחר מכן נקלע ראובן לקשיים כלכליים ולא סיפק לשמעון את היהלומים. בדוגמא זו, אם יתבע הבנק את שמעון, ייאלץ הלה לשלם לו את מלוא הסכום הנקוב בשיק על אף שלא קיבל את היהלומים. הסיבה לכך – הבנק הוא בעל מעמד של "אוחז כשורה" בשיק, הנהנה מתקנת השוק השטרית (ראו סעיפים 28, 37(2) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: הפקודה)). תקנתו של שמעון היא לתבוע באופן ישיר את ראובן.

הדוגמא השנייה עוסקת אף היא בעסקה דומה הנערכת בין ראובן ושמעון, אלא שבעת משיכת השיק מוסיף שמעון את המילים "למוטב בלבד" על גבי השיק. תוספת זו מגבילה את האפשרות לסחר את השיק לצד שלישי. המשמעות היא, בין היתר, שגורם אחר, כגון הבנק, לא יוכל לזכות במעמד של אוחז כשורה. אם יופר החוזה ושמעון לא יקבל את היהלומים, יהיה ביכולתו לבטל את השיק מבלי שאף גורם יוכל לתבוע ממנו בהצלחה את תשלום השיק.

הדוגמא השלישית עוסקת בנסיבות הדומות לאלה שלפנינו. כבדוגמא הראשונה, סחירותו של השיק לא הוגבלה. ברם, בעת שהסב ראובן את השיק לבנק, חתם – ולו בטעות – בשם שונה מזה שכתב שמעון על גבי השיק בעת משיכתו. למשל, תחת השם "ראובן יהלומים בע"מ" חתם בשם "חברת ראובן יהלומים 2015 בע"מ". כתוצאה מכך השיק כבר אינו "שלם ותקין לפי מראהו", והבנק לא יוכל לזכות במעמד של אוחז כשורה (ראו סעיף 28(א) לפקודה). האם במקרה זה, ובהנחה שראובן יפר את החוזה שכרת עם שמעון לאחר העברת השיק לבנק, יוכל האחרון לזכות בתביעה שיגיש כנגד שמעון על אף שאין הוא בגדר אוחז כשורה? על פי הלכת גויסקי יש להשיב לכך בחיוב בתנאים מסוימים. לביטולה של הלכה זו עותרת המבקשת."

בעובדות המקרה שעמדו בבסיס פסק דין גויסקי, למרות שהמערער לא היה "אוחז כשורה" נקבע כי המערער זכאי לגבות השיק, שכן הנו אוחז "בעד ערך" וכי ה"פגם" (כישלון עסקת היסוד) נוצר לאחר סיחור השיק.

דהיינו, ההלכה שבוטלה קבעה כי אדם שקיבל שטר "לא טהור" שהוסב לטובתו, יכול להתגבר על טענת "כישלון תמורה", כלומר על אי-ביצוע עסקת היסוד שבגינה ניתן השיק, בתנאי ש"כישלון התמורה" התרחש לפני קבלת השיק על-ידו. משמע, הלכת גויסקי קבעה כי ראובן הוא שיישא בנטל.

ההלכה החדשה שניתנה בפסק הדין הנוכחי והשינוי שיצרה

ברבות השנים נמתחה ביקורת, קשה על הלכת גויסקי , עד שכעת קבעו השופטים ניל הנדל ואורי שהם שהגיעה העת לבטלה. כפי שקבע השופט הנדל: "הפגם שנפל בתקינותו של השטר על פי דיני השטרות פגע בסחירותו המהותית. בכך נשלל מן הבנק המעמד המיוחד של אוחז כשורה".

המשמעות המעשית של פסק הדין היא שככל שיש פגם כלשהו בשטר (לדוגמה, השטר רשום לטובת חברת "ראובן שירותים", בעוד שם החברה הוא "שמעון הובלות") – הדין קובע כי יש לבדוק את עסקת היסוד שבגינה ניתן השטר, ולפיכך לקבוע האם ניתן לאכוף את השטר במקרה שבוטל.

עד כה הבדילה ההלכה בין שני סוגי מקרים של "כישלון תמורה" בעסקת היסוד שבגינה ניתן השטר. אם ליישם זאת במקרה של ראובן ושמעון מהדוגמה של השופט סולברג, מדובר בהבדלה בין המקרה שבו השטר נמסר לבנק לפני אספקת הסחורה למקרה של מתן השטר לאחריו.

קבלת השטר לפני "כישלון התמורה" הייתה מאפשרת את היכולת לאכוף את השטר הפגום, ואילו קבלת השטר לאחר "כישלון התמורה" הייתה שוללת מן האוחז בשטר לפעול כדי לאכוף את ביצוע התשלום.

בפסק הדין החדש נקבע, כאמור, כי "כישלון התמורה" בעסקת היסוד מכשיל את מחזיק השטר הפגום ממימושו, וזאת ללא קשר לעיתוי הכישלון.

יצוין כי דעת המיעוט של השופט סולברג קבעה כי בין היתר משיקולים של יציבות ונוכח זאת שמדובר בהלכה ותיקה ביותר כי יש להותיר את הלכת גויסקי על כנה, אך לסייגה כך שתחול בכפוף לשני תנאים. האחד, תשלום תמורה ממשית ומבוצעת על ידי מי שהסבו את השיק לטובתו. השני, כי בעת הסבת השיק לידיו לא היה כשלון התמורה צפוי, מבחינה אובייקטיבית.

הבנק העלה את החשש כי ביטולה של הלכת גויסקי יאיין את יכולתם של בנקים להסתמך על שיקים דחויים כבטוחות, זאת, לנוכח הפגמים שנופלים בשיקים ומונעים מן הבנקים לאחזם כשורה, בצירוף האפשרות שמפקידי השיקים יפרו את חוזיהם עם המושכים. הדבר עלול להשפיע על שוק האשראי. חשש נוסף שנטען הוא לקנוניות כנגד הבנקים, שבמסגרתן מושכים ונפרעים יפגמו בכוונה בתקינות השיק לפי מראהו. בית המשפט התייחס לחשש וקבע כי אין לו בסיס.

מעבר לכך חשוב לציין, בית המשפט העליון מתייחס רק למקרים בהם יש פגם חיצוני כלשהו בשטר. ההלכה קובעת (גם לאחר פסק הדין שניתן היום) כי ככל שהשטר שניתן בגדר העסקה הוא "טהור" – כלומר, נטול כל פגם חיצוני – ייהנה מקבל השטר – הבנק בדוגמא – ממעמד של "אוחז כשורה". אוחז כשורה רשאי לממש שטר, ללא כל קשר לעסקת היסוד.

מסקנות אופרטיביות:

פסק הדין מחדד את העובד כי מי אשר מקבל שיק לידיו ומבקש ליהנות מהמעמד המיוחד של אוחז כשורה שומה על להקפיד הקפדה יתרה בבחינת השיק אותו הוא מקבל לידיו.

יש לבדוק האם השטר תקין ושלם. האם אין מחיקות, קרעים או פגמים.

יש לבדוק אם השמות מדויקים ואם אין טעויות בכיתוב.

יש לבדוק את חתימת ההיסב והאם שם חתימת המסב זהה לשם הנפרע.

בדיקת השיק וקבלת שיקים תקינים תגדיל את הסיכויים לזכיה במעמד המיוחד של אוחז כשורה אשר מאפשר לאוחז לגבור ולהיפרע מהמושך למרות פגמים בזכות הקניין.

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו"ד מומחה בתחום.

© כל הזכויות שמורות לחכם את אור-זך, עורכי דין, 2015