פיצול היעדרות בין הורים במחלת ילד – עדכון חקיקה

מאת: עו"ד אביתר טף

ביום 16.8.2016 פורסם ברשומות – תיקון מספר 15 לחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד), תשנ"ג – 1993 (להלן: "התיקון").

עד לאותו תיקון, כשזוג הורים ביקשו לחלוק ביניהם את היעדרותם מהעבודה לצורך טיפול בילדם החולה, אופן זכאותם לדמי מחלה בגין היעדרות זו, בוצע בהתאם לקבוע בחוק דמי מחלה. כלומר, בעבור היעדרות הורה ביום הראשון לעבודה, לא שולם לו שכר כלל, בעבור הימים השני והשלישי שולם לו 50% מהשכר, ובעבור היום הרביעי ואילך שולם להורה 100% משכרו בגין היעדרות זו.

לאור האמור לעיל, זוג הורים אשר ביקשו לחלוק ביניהם ארבעה ימי היעדרות כך שההורה הראשון יעדר יומיים ראשונים, וההורה השני יעדר יומיים נוספים, התשלום בגין כל הורה התבצע בנפרד. כלומר, עבור היום הראשון של כל אחד מזוג ההורים לא שולם שכר, ובעבור היום השני של כל אחד מזוג ההורים שולם מחצית משכרם בלבד.

כיום, הודות לתיקון הנ"ל, זוג הורים המעוניין בחלוקה מעין זו שתוארה מעלה, יכול לבצעה כשספירת ימי המחלה לצורך תשלום השכר, יחשב כבר מההורה הראשון. לפיכך, בהתאם לדוגמה הקודמת, ההורה הראשון לא יקבל שכר בעבור היום הראשון, ובעבור היום השני יקבל 50% משכרו. בעוד שההורה השני יקבל 50% משכרו החל מיום היעדרותו הראשון (המהווה בחישוב המצרפי של שני ההורים כיום ההיעדרות השלישי), ו – 100% משכרו בגין יום היעדרותו השני (המהווה בחישוב המצרפי של שני ההורים כיום ההיעדרות הרביעי).

על מנת שהספירה של ימי המחלה תחול כבר מיומו הראשון של ההורה הראשון (ולא תבוצע בחישוב נפרד), יהא על כל אחד מבני הזוג להודיע במקום עבודתו על היעדרות ההורה השני, וכן, לצרף העתק מהצהרה שהגיש ההורה השני במקום עבודתו בשל היעדרותו.

הרעיון שעומד מאחורי דברי ההסבר לתיקון הינו, לאפשר חלוקה בין ההורים בטיפול בילדיהם, לקדם שוויון במימוש ההורות ולקדם מעורבות של אבות בטיפול בילדיהם. כמו כן, לעודד שילוב נשים בתפקידים בכירים בשוק העבודה לצד גברים, והכל לשם צמצום פערים חברתיים בין נשים לגברים.

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו"ד מומחה בתחום.

©  כל הזכויות שמורות לחכם את אור-זך, עורכי דין, 2016

 

 

תיקון לחוק דמי מחלה – היעדרות בשל מחלת ילד

ביום 1.3.2016 פורסם ברשומות- תיקון מס' 13 לחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) התשנ"ג 1993.

התיקון מחליף את המונח "מחלה ממארת" ב"מחלה קשה". עפ"י התיקון ההגדרה "מחלה קשה" כוללת בתוכה –  מחלה ממארת, מחלה שנדרש לגביה טיפול קבוע בדיאליזה או מחלה אחרת שתקבע בצו ע"י שר הכלכלה והתעשייה בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת.

סעיף 1א לחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד), התשנ"ג–1993, קובע כי עובד שהוא הורה לילד שחולה במחלה ממארת וטרם מלאו לו 18 שנה זכאי לזקוף עד 90 ימים בשנה של היעדרות בשל המחלה הממארת של ילדו, על חשבון תקופת המחלה הצבורה שלו או על חשבון ימי החופשה המגיעים לו, לפי בחירתו, אם עבד שנה לפחות אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה.

הרציונאל העומד בבסיס הוראות חוק אלו הוא הצורך המוגבר של הורה לילד החולה במחלה ממארת לשהות לצד ילדו.

מעיון בדברי ההסבר להצעת החוק, עולה כי מטרת התיקון היא להרחיב את ההסדר האמור, כך שיחול גם על הורים לילדים המטופלים דרך קבע בדיאליזה, במטרה להקל עליהם ולאפשר להם להתלוות לילדיהם לטיפולים. זאת לנוכח העובדה שטיפולים בדיאליזה עלולים להימשך תקופה ארוכה.

מכיוון שהצורך בליווי ממושך של הורה את ילדו החולה עשוי להיווצר גם במחלות קשות אחרות, הצעת החוק מסמיכה את שר הכלכלה לקבוע, בצו, בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, מחלות נוספות שההסדר האמור יחול לגביהן.

התיקון נכנס לתוקפו ביום 01.04.16.

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו"ד מומחה בתחום.

© כל הזכויות שמורות לחכם את אור-זך, עורכי דין, 2016

היעדרות לצורך סיוע לאדם עם מוגבלות – תיקון חדש

בתאריך 9/12/13 פרסם תיקון לחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 10), התשע"ד-2013.

התיקון כולל מספר שינויים ותוספות בנוגע להיעדרות לצורך מתן סיוע אישי שאדם עם מוגבלות נזקק לו.

עיקרי התיקון הם:

  • בהתאם לחוק יכול עובד בעל ותק של שנה לפחות, שהוא הורה של אדם עם מוגבלות, לזקוף מחשבון ימי המחלה או החופשה הצבורים שלו לצורך מתן סיוע שמחייב היעדרות לאדם עם מוגבלות. בתיקון החדש הועלו מספר ימי הזכאות מ-15 ימים ל-18 ימים.
  • התיקון מאפשר מעכשיו גם לזקוף חלקי ימים ולא רק ימים שלמים, כאשר הניצול יחושב לפי היחס שבין שעות ההיעדרות לשעות העבודה שתוכננו בפועל.
  • בשונה מהוראות אחרות הנוגעות להיעדרות עקב מחלה נקבע בתיקון כי התשלום של דמי המחלה יחל מהיום הראשון להיעדרות.
  • עוד נוספה הזכות להיעדר עד 52 שעות בשנה לצורך מתן סיוע לאדם עם מוגבלות וזאת בלא ניכוי משכר העבודה. (חל גם על עובד שעובד במשרה חלקית בהתאם ליחס המשרה)
  • תשומת הלב כי התיקון לחוק אינו חל על מוגבלות שאינה קבועה אשר צפויה לחלוף בתוך 60 ימים ממועד הופעתה ואינה צפויה לחזור על עצמה.

נוסח סע' 1ב לחוק לאחר התיקון הינו כדלקמן:

"1ב.       (א)        עובד שהוא הורה של אדם עם מוגבלות, ועבד שנה לפחות אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה, זכאי לזקוף עד 18 ימים בשנה של היעדרות על חשבון תקופת המחלה הצבורה שלו או על חשבון ימי החופשה המגיעים לו, לפי בחירת העובד, לצורך מתן סיוע אישי שמחייב היעדרות כאמור, לאדם עם המוגבלות; ואם התקיים בו אחד מאלה, זכאי העובד לזקוף בשנה עד 18 ימים נוספים של היעדרות כאמור, ובלבד שלא היה אדם אחר שניצל את זכותו לזקיפת ימים נוספים לצורך מתן סיוע אישי לאותו אדם עם מוגבלות:

(1)   בן זוגו הוא עובד, ולא נעדר מעבודתו מכוח זכאותו כאמור;

(2)   בן זוגו הוא עובד עצמאי שלא נעדר מעסקו או שלא חדל מעיסוק במשלח ידו לצורך מתן סיוע אישי;

(3)   הוא הורה יחיד;

(4)   האדם עם המוגבלות נמצא בהחזקתו הבלעדית.

(א1)    (1)  בזקיפת ימי היעדרות כאמור בסעיף קטן (א), זכאי עובד להביא בחשבון, לפי בחירתו, גם חלקי ימים שבהם נעדר לפי הוראות סעיף זה בשל מחלת ילדו שהוא אדם עם מוגבלות או לצורך מתן סיוע אישי לו; חלקי ימים לעניין זה יחושבו לפי היחס שבין שעות ההיעדרות ובין שעות העבודה של העובד באותו יום אילולא נעדר;

(2)   על אף האמור בסעיף 2(א)(1) ו-(2) לחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976 (להלן – חוק דמי מחלה), עובד שהוא הורה של אדם עם מוגבלות זכאי לתשלום דמי מחלה החל מהיום הראשון, ובכלל זה מחלקו, שבו נעדר בשל מחלת ילדו שהוא אדם עם מוגבלות או לצורך מתן סיוע אישי לו.

(א2)    (1)  נוסף על הוראות סעיף קטן (א), עובד כאמור באותו סעיף קטן זכאי להיעדר עד 52 שעות בשנה לצורך מתן סיוע אישי שמחייב היעדרות לאדם עם המוגבלות, בלא ניכוי משכר עבודתו; התקיים בעובד כאמור אחד מהתנאים האמורים בפסקאות (1) עד (4) שבסעיף קטן (א), יהיה זכאי להיעדר עד 52 שעות נוספות בשנה בלא ניכוי משכרו, ובלבד שלא היה אדם אחר שניצל את זכותו להיעדרות מכוח פסקה זו; זכותו של עובד לפי סעיף קטן זה נוספת על כל זכות אחרת שנתונה לו לפי חוק זה, ואינה תלויה או מותנית בזכות אחרת לפי חוק זה;

(2)   הוראות פסקה (1) יחולו גם על עובד המועסק במשרה שאינה משרה מלאה, ואולם שעות ההיעדרות שיהיה זכאי להיעדר בהן יהיו כיחס שבין חלקיות משרתו ובין מספר השעות הנקוב באותה פסקה; שיעור חלקיות המשרה יחושב כיחס שבין שעות העבודה של העובד בחודש ובין מספר שעות עבודה בחודש במשרה מלאה כנהוג במקום העבודה של העובד או 186 שעות, לפי הנמוך;

(3)   בסעיף קטן זה, "שעות העבודה של העובד בחודש" – הממוצע החודשי של שעות העבודה של העובד ברבע השנה שבו עבד בהיקף השעות הגדול ביותר ב-12 החודשים שקדמו למועד ההיעדרות הראשון לפי סעיף קטן זה; במניין שעות העבודה תובא בחשבון גם היעדרות בתשלום שדינו כדין שכר עבודה.

(ב)  הוראות סעיף זה יחולו, בשינויים המחויבים, לגבי עובד שהוא אפוטרופוס של אדם עם מוגבלות, ובלבד שאין אדם אחר המטפל באדם עם המוגבלות, ואין אפוטרופוס אחר שניצל את זכותו לפי סעיף קטן זה."

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו"ד מומחה בתחום.

© כל הזכויות שמורות לחכם את אור-זך, עורכי דין, 2013