חישוב שעות נוספות בהתאם לחזקה שבחוק

עורך דין יוסי חכם
עורך דין יוסי חכם

מאת: עו"ד יוסי חכם

בפסק דין חדש, אשר ניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה בתאריך 18/2/20, קבע לראשונה בית הדין הארצי הלכה מסודרת בדבר האופן בו יחושב תשלום שעות נוספות במקרה בו אין דוחות נוכחות או ראיות אחרות.

פעמים רבות נדרש בית הדין לחשב את התמורה אשר מגיעה לעובד בגין שעות נוספות כאשר תוספת זו לא שולמה לעובד כדין או כאשר עובד קיבל שכר כולל (גלובלי) בניגוד לדין, כאשר לא שולמה תוספת שעות נוספות גלובלית כנדרש ועוד.

נטל הוכחה בתביעת שעות נוספות

שעות נוספות
שעות נוספות

כידוע, בהתאם לסעיף 26ב לחוק הגנת השכר עובר נטל ההוכחה בדבר שעות העבודה של העובד למעסיק מקום בו לא נערך רישום נוכחות כדין.

לשון הסעיף: "בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו".

המשמעות היא שבמקום שהעובד יצטרך להוכיח את שעות העבודה המעסיק יצטרך לעשות כן.

יחד עם זאת החזקה והיפוך הנטל אינם בלתי מוגבלים וסעיף ב לחוק קובע: "על אף האמור בסעיף קטן (א), היתה התובענה לתשלום שכר עבודה בעד גמול שעות נוספות, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כאמור באותו סעיף קטן, רק בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על 15 שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".

על אופן יישום החזקה ראו במאמר קודם: "עוד על נטל ההוכחה בתביעת שעות נוספות".

אופן חישוב השעות הנוספות:

שאלה חשובה אשר זכתה בפסק הדין למענה היא כיצד יחושבו השעות הנוספות לפי החזקה. בהינתן שהעובד זכאי ע"פ החזקה לתמורה עבור 60 שעות נוספות כיצד יחושבו השעות: האם לפי 125% או לפי 150% ובאיזה יחס.

בית הדין הארצי קבע קווים מנחים כיצד יערך החישוב וכיצד יחולק בין השעות השונות. נקודת המוצא היא כי השעות הנוספות התפרשו באופן שווה, וכלשון בית הדין: "בהעדר מידע בנסיבותיו הקונקרטיות של מקרה – ההנחה היא שהשעות הנוספות מכוח החזקה התפרשו באופן שווה על פני החודש".

לעניין זה הבחין בית הדין לעבודה בין עובדים בשבוע עבודה של 5 ימים לעובדים בשבוע עבודה של 6 ימים.

חישוב שעות נוספות לפי החזקה בשבוע עבודה של 5 ימים:

עובד ששבוע עבודתו הוא בן חמישה ימי עבודה, יתפרשו השעות הנוספות מכוח החזקה על פני 22 ימי עבודה חודשיים, דהיינו, 44 שעות נוספות בתעריף של 125% והיתרה – 16 שעות נוספות בתעריף של 150%.

חישוב שעות נוספות לפי החזקה בשבוע עבודה של 6 ימים

עובד ששבוע עבודתו הוא בן שישה ימי עבודה, יתפרשו השעות הנוספות מכוח החזקה על פני 25 ימי עבודה חודשיים, דהיינו, 50 שעות נוספות בתעריף של 125% והיתרה – 10 שעות נוספות בתעריף של 150%.

כאשר חסר מידע לגבי ימי העבודה או שעות העבודה

מה הדין כאשר אין מידע לגבי שבוע העבודה או במקרה בו העובד עבד היקף שעות וימים משתנה. גם סוגיה זו זכתה למענה בפסק הדין ונקבע: "בהעדר מידע בנסיבותיו הקונקרטיות של מקרה לגבי מספר ימי העבודה בחודש או מספר שעות העבודה בכל שבוע או ראייה לחלוקה אחרת, את התחשיב יש לערוך לפי ההנחה שהעובד הועסק חמישה ימים בשבוע וכי חלוקת השעות הנוספות בין ימי העבודה השונים הינה באותו היקף. משמע, בכל אחד מ- 22 ימי העבודה בחודש הועסק שעתיים נוספות בערך של 125% (סך הכל 44 שעות נוספות בערך 125%), ואת יתרת 16 השעות עבד בערך של 150%".

חישוב לפי החזקה בימים בודדים

מה הדין במקרה בו עובד עובד ימים בודדים. במקרה כזה פרישה על פני כל החודש אינה אפשרית. גם סוגיה זו זכתה למענה בפסק הדין ונקבע: "כאשר הוכח כי העובד הועסק ימים בודדים בחודש הרי שבהעדר מידע בנסיבותיו הקונקרטיות של מקרה, ההנחה היא שהוא עבד 12 שעות ביום ולא יותר מהגמול המירבי בעד שבוע או חודש ".

דהיינו אם עובד עבד מספר ימים בודד בחודש נקודת המוצא שעבד 12 שעות ואז הוא זכאי לתשלום שעות נוספות בהתאם.

סתירת חזקת הפרישה

חשוב להבהיר: שיטת החישוב לעיל היא בהיעדר ראיות אחרות. כך אם ישכנע העובד שהפרישה לא היתה שוויונית וכי הוא עבד ימים ארוכים אזי בהחלט ניתן יהיה לחשבת את התמורה ביחס שונה בין שעות של 125% ל-150%.

סיכום

פסיקה זו חוזרת ומדגישה את החשיבות ברישום ומעקב אחר שעות עבודה ומנוחה של עובדים. בהיעדר רישום נקבעו כללים ברורים לאופן יישום החזקה וכיצד יש לחשב את תמורת השעות הנוספות.

ראו: עע (ארצי) 63110-06-19 יוסי דהן – אביחי סיסו, 18/2/2020

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו"ד מומחה בתחום.

© כל הזכויות שמורות לחכם את אור-זך, עורכי דין, 2020

התפטרות בדין מפוטר במעבר להעסקה ישירה

מאת: עו"ד יוסי חכם

האם התפטרות עובדים אשר באה לרגל קליטתם בהעסקה ישירה על ידי מזמין השירות הינה התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים בדין מפוטר?

האם התפטרות כזו מזכה גם מקום בו התפקיד של העובדים הוגדר מלכתחילה כתפקיד אשר מתיר ניוד בין מזמיני שירות שונים והמעסיק מבקש לנייד את העובד ולהמשיך להעסיקו?

האם במקרה כזה עובד יהיה זכאי לפיצויי פיטורים גם אם לא העמיד את מעסיקו על כוונתו להתפטר בדין מפוטר?

שאלו אלו ואחרות קיבלו מענה בפסק דין אשר ניתן לאחרונה (25/3/19) בבית הדין הארצי לעבודה.

בפסק הדין נדונה זכאותן של עובדות אשר התפטרו לרגל קליטתן בהעסקה ישירה בבית האבות בו עבדו כעובדות קבלן שירות.

סעיף החוק הדן בהתפטרות בדין מפוטר הוא סע' 11(א) לחוק פיצויי פיטורים הקובע כדלקמן: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים".

בית הדין קבע כי במקרה הנדון לא חלה הרעה מוחשית בתנאי עבודה. לעניין זה ציין בית הדין: "בענייננו, ברי כי לא חלה אותה הרעה מוחשית בתנאי העסקתן של המערערות, שכן, המשיבה הבהירה להן כי היא מעוניינת לשבצן מחדש, באותו השכר ובאותם התנאים. המערערות אף הסכימו, כאמור לעיל, כי התפטרו אף קודם לבחינתן את החלופות שהתכוונה המשיבה להציע להן. בנוסף, יש לדחות את טענת המערערות כאילו עצם החלפת המעסיק, לאחר שנות עבודה רבות, היא-היא ההרעה המוחשית, בשלה עומדת להן הזכות לקבלת פיצויי פיטורים. שכן, המערערות הן שביקשו להחליף מעסיק. טענה זו גם אינה מתיישבת עם הפרשנות האמורה, לפיה "הרעה מוחשית" חלה, מקום בו ניתן לראות את המעסיק כמבקש להתפטר מן העובד. נכונותה של המשיבה להציע למערערות הצעות עבודה חלופיות, מוכיחה את היפוך הדברים. כאשר ההרעה אינה תולדת מעשיו או מחדליו של המעסיק, כי אם נובעת מנסיבות חיצוניות שאינן קשורות בו, הרי שאין לראות בה כ"הרעה מוחשית" המזכה בפיצויי פיטורים".

משכך נתפנה בית הדין לבחון האם מתקיים התנאי השני והוא "נסיבות אחרות" אשר יש בו להצדיק התפטרות בדין מפוטר.

מהן נסיבות אחרות:

בית הדין קבע כי ניתן לראות ברצון לעבור להעסקה ישירה נסיבות המצדיקות התפטרות בדין מפוטר, בציינו:

"נראה בעינינו, כי ניתן להצדיק את רצונן של המערערות להמשיך לעבוד בבית האבות, תחת לעבור לעבוד במקום עבודה אחר בשרות המשיבה. משמעותו האופרטיבית של סיום ההתקשרות שבין המשיבה לבין בית האבות, הינה כי המערערות ייאלצו להתנתק ממקום עבודה בו עבדו שנים ארוכות ואליו התרגלו, לפתח שגרה וסדר יום חדשים, ולוותר על החברים שסביר כי רכשו בבית האבות, לאורך השנים, ועל הקשרים שיצרו שם. על רקע זאת, החלטתן של המערערות להתפטר מהמשיבה נוכח סיום התקשרותה עם בית האבות, מובנת לאור העובדה כי המערערות אהבו את עבודתן בבית האבות, חלקן אף עבדו בו קודם לתחילת העסקתן באמצעות המשיבה. משכך, יש לראות במצב דברים זה כ"נסיבות אחרות" שבהן אין לדרוש מן העובד כי ימשיך בעבודתו בשירות המשיבה… דברים אלו מתיישבים עם הפרשנות המרחיבה שנקט בית דין זה, ביחס למונח "נסיבות אחרות" האמור בסעיף ועם ההכרה בעקרון של הזיקה שבין העובד לבין מקום העבודה, לרבות במובנו הפיסי (בשונה מהמשמעות של זהות המעסיק)".

שאלה מעניינת הינה מה המצב כאשר אופי תפקידו של העובד הוא כזה המאפשר לניידו בין מזמיני שירות שונים, והאם אין בעובדה זו כדי לשנות את המסקנה. לעניין זה קבע בית הדין: "ראינו לדחות טענה זו. שכן, הגם שמסורה למעסיק המעניק שירותים, הפררוגטיבה לנייד את עובדיו בין אתרים שונים, הרי שאין משמעות הדבר שניוד שכזה לא יכול להתגבש בנסיבות המתאימות לכדי "נסיבות אחרות". בשונה מעניין מילר, הרי שבענייננו, טענתן המרכזית של המערערות הייתה, לאורך ההליך כולו, "אהבתי את מקום העבודה". רצונן של המערערות היה להישאר בעבודתן בבית האבות, אליו התרגלו לאורך השנים. טענה מעין זו לא נשמעה מפי המשיב בעניין מילר, שם בחר המשיב להתפטר, נוכח ההרעה לכאורה בתנאי שכרו, אשר לא הוכחה די הצורך"

בית הדין מסכם וקובע: "לאור המקובץ, בנסיבות מסוימות ניתן לראות בזיקת העובד למקום העבודה במובנו הפיסי, כמבססת בנסיבות המתאימות "נסיבות אחרות שביחסי עבודה". לטעמינו, מקום שעובד קבלן עובד במקום עבודה שנים רבות מבלי שנויד ממקום עבודה למשנהו באופן המבסס זיקה אמיתית למקום העבודה, במיוחד שעה שהעובד עבד באותו מקום עבודה עבור קבלן אחר, ניתן לראות בהתפטרות העובד על מנת להמשיך לעבוד במקום עבודתו הפיסי, תחת מעבר למקום עבודה פיסי אחר, כבאה בגדרן של נסיבות אחרות שביחסי עבודה".

שאלה חשובה נוספת שעלתה בפסק הדין היתה: האם זכאיות העובדות לפיצויי פיטורים מקום בו לא העמידו את המעסיק על כוונתן להתפטר בדין מפוטר כנדרש בהלכה הפסוקה?

בית הדין קבע כי העובדות תהיינה זכאיות לפיצויי פיטורים הגם שלא נתנו התראה קודם להתפטרותן הואיל ולא היה בהתראה זו כדי לשנות את התמונה.

בית הדין ציין:

"אשר להתראה – ערים אנו לכך שהמערערות לא נתנו התראה למשיבה אודות כוונתן להתפטר, קודם שעשו כן. אלא שכאמור לעיל, חובה זו שהיא יציר הפסיקה אינה בלתי מסויגת. נקבע, כי מקום בו אין ביכולתו או בכוונתו של המעסיק לפעול לתיקון "הנסיבות האחרות", תתייתר מאליה חובת מתן ההתראה… כך, גם בעניינו, שעה ש"הנסיבות האחרות", קרי, סיום ההתקשרות של המשיבה מול בית האבות, הייתה עובדה מוגמרת, שלא הייתה בשליטת המשיבה, וראיה לכך היא שהמשיבה ביקשה לשבץ את המערערות במקומות עבודה אלטרנטיביים, חלף ניהול משא ומתן עם בית האבות, לצורך חידוש ההתקשרות מולו. במצב דברים זה, הרי שממילא, לא הייתה מוטלת על המערערות החובה ליתן למשיבה התראה טרם התפטרותן ממנה".

עע (ארצי) 29196-11-17‏ ‏ אינה דוקטור – קלינור שירותים לישראל בע"מ (פורסם בנבו)

בהערת אגב נציין כי לאחר האירועים נשוא פסק הדין תוקן חוק פיצויי פיטורים ונוסף לו סעיף אשר דן בסוגיה קרובה והיא חילופי קבלנים כאשר במסגרת התיקון החדש נקבע: "הסתיימה ההתקשרות בין קבלן ובין מעסיק בפועל או מזמין שירות, לפי העניין, ועבר עובדו של הקבלן להיות מועסק על ידי קבלן אחר שהתקשר עם אותו מעסיק בפועל או אותו מזמין שירות, יהיה העובד שצבר תקופת העסקת המזכה בפיצויי פיטורים זכאי לפיצויי פיטורים מהקבלן שההתקשרות עמו הסתיימה כאילו פוטר, אף אם אותו קבלן הציע לו עבודה חלופית".

רואים אנו שגם המחוקק מחזק את זיקתו של העובד למקום הפיסי של העבודה ומעגן את זכותו לקבל פיצויי פיטורים מקום בו העובד מבקש להמשיך לעבוד באותו מקום פיסי.

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו"ד מומחה בתחום.

©   כל הזכויות שמורות לחכם את אור-זך, עורכי דין, 2019

עוד על נטל ההוכחה בתביעת שעות נוספות

מאת: עו"ד יוסי חכם

רבות נכתב על נטל ההוכחה בתביעות לשכר עבודה או לשעות נוספות. שאלה זו מקבלת משנה חשיבות כאשר אין בנמצא דוחות נוכחות המפרטים את שעות העבודה של העובדים.

כידוע תיקון 24 לחוק הגנת השכר הביא להיפוך נטל ההוכחה כפי שנקבע בסע' 26ב לחוק:

"א. בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו…

ב. על אף האמור בסעיף קטן (א), היתה התובענה לתשלום שכר עבודה בעד גמול שעות נוספות, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כאמור באותו סעיף קטן, רק בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על 15 שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".

לאחר תיקון החוק נדונה בבית הדין הארצי השאלה כיצד ייושם הסעיף במקרים בהם אין דוחות נוכחות וכיצד על הצדדים להתמודד עם שאלת הנטל.

פסק הדין החשוב הוא הלכת ריעני שם נקבע כדלקמן:

"עם זאת, יש להבהיר כי "אין בהוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר כדי לפטור את העובד מהצגת גרסה בנוגע לשעות העבודה הנוספות או שעות העבודה במנוחה שבועית שבהן לטענתו עבד ולא שולם לו בעדן שכר או הגמול המגיע לו לפי החוק, ומהצגת תחשיב, ולו על דרך של אומדנא, של הסכום הנתבע על ידו כשכר וגמול בעד עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית על יסוד גרסתו". [ע"ע (ארצי) 24946-09-14 ריאן זינאת – אי אס אס אשמורת בע"מ [פורסם בנבו] (4.8.2016)]."

עוד נקבע שם:

"לטעמינו, גם לאחר תיקון 24, מקום בו בית הדין– בתום הליך שמיעת העדויות ואיסוף הראיות – קובע כי לא השתכנע בכך שהעובד הועסק בשעות נוספות כי אז אין מקום לחייב את המעסיק בתשלום גמול שעות נוספות, גם אם המעסיק לא הציג דו"חות נוכחות. טעם הדבר הוא שגמול שעות נוספות הוא במהותו תוספת לשכר, שתשלומה מותנה בהתקיימות תנאי, הוא העסקה בשעות נוספות, כשמהות זו נגזרת מהוראת סעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה. תיקון 24 לא נועד לשנות ממהותו של גמול השעות הנוספות כתוספת לשכר, המותנית בתנאי של עבודה בשעות נוספות, פועלו של סעיף 26ב(א)-(ב)  – כפי שהרחבנו לעיל – הוא במישור נטלי ההוכחה והשכנוע."

ראו: עע (ארצי) 47715-09-14‏ ‏ עוזי ריעני נ' אליאסי שיווק בע"מ (29/3/17)

בית הדין הארצי מבחין בין ארבעה מצבים אפשריים:

  • הוכחה עבודה נוספת בהיקף מסוים (ע"י העובד או המעסיק) – תשלום על יסוד ההיקף שהוכח
  • הוכח שהעובד עבד שעות נוספות ולא ניתן להוכיח כמה – חלה החזקה (עם התקרה של שעות בשבוע/חודש 15/60)
  • כפות המאזניים מעויינות בשאלה האם עבד שעות נוספות – היפוך נטל השכנוע מביא לחיוב המעסיק לפי החזקה
  • בית הדין קובע ממצא כי העובד לא עבד בשעות נוספות – "בהעדר גרסה עובדתית מהימנה ממנה ניתן ללמוד כי התובע הועסק שעות נוספות אין אנו מקבלים את תביעתו ברכיב זה".

לאחרונה נדרש בית הדין הארצי לשאלה כיצד על העובד להביא את גרסתו לעניין מסגרת העבודה. האם חובה עליו להביא ראיות כתובות, מסמכים או שמא מספיקה לדוגמה עדות.

בית הדין הארצי מסכם את ההלכות החשובות בתחום וקובע:

"א.     בסעיף 26ב'(א) לחוק הגנת השכר נקבע כי "בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו". תחולתו של תיקון זה היא מיום 1.2.09.

ב.     להוראה בדבר העברת נטל ההוכחה המתייחסת לשעות העבודה הרגילות, קרי היקף המשרה כמלאה או חלקית, יש להוסיף את העברת הנטל למעסיק במקרה של העדר הודעה לעובד, וזאת בהתאם לסעיף 5א' לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב – 2002 (להלן: חוק הודעה לעובד) ואת הפסיקה הנוגעת להעברת הנטל שאף קדמה לסעיף החוק (ע"ע (ארצי) 300162/96 חברת בתי מלון פנורמה ירושלים בע"מ  – ואיל סנדוקה, פד"ע מ' 433 (2004)); וכן את החזקההקבועה בסעיף 7ב' לחוק שכר מינימום, התשמ"ז – 1987.

ג.      כאשר עסקינן במחלוקת על שעות עבודה, בין רגילות ובין נוספות, נדרש העובד להעמיד גרסה עובדתית, ביחס להיקף המשרה הרגיל וביחס להיקף שעות העבודה הנוספות, לפי מהות המחלוקת. העמדת גרסה זו נדרשת כתנאי להפעלתו של סעיף 5א לחוק הודעה לעובד ושל סעיף 26א'(ב) לחוק הגנת השכר (ע"ע (ארצי) 24946-09-14 ריאן זינאת – איי אס אס אשמורת בע"מ (4.8.16); וראו לאחרונה בהקשר נוסף: ע"ע (ארצי) 34111-07-15 גנאדי אוקראינסקי – שח שנוע ולוגיסטיקה בע"מ (7.2.19))."

הנקודה החשובה בפסק הדין היא הקביעה כי אין חובה על העובד להביא את גרסתו דווקא בראיות בכתב:

"לאמור נוסיף כי נפלה שגגה גם בקביעתו של בית הדין האזורי לגבי סף הראיות הנדרש מעובד מקום בו שעות העבודה שנויות במחלוקת ולא מוגשים דו"חות נוכחות. כאמור לעיל, בפסיקה נקבע כי על העובד להעמיד גרסה עובדתית לגבי שעות עבודתו, אך אין משמעות הדבר שעליו להמציא ראיות בכתב או רישום כלשהו כפי שסבר בית הדין האזורי (עניין ריעני)."

מכאן שעל העובד לשכנע כי עבד בשעות נוספות (מבלי שחובה עליו להוכיח את כמותן) ואין הוא חייב לעשות זאת באמצעות ראיות בכתב דווקא.

פסק דין חשוב זה מדגיש עד כמה חשוב מבחינת מעסיקים להקפיד על עריכת דוחות נוכחות כדין.

עע (ארצי) 18024-12-18  יורם אביחסרה – יעקב זכאי (פורסם בנבו)

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו"ד מומחה בתחום.

©   כל הזכויות שמורות לחכם את אור-זך, עורכי דין, 2019

טיפים לא במסעדות – מה דינם של תשרים שלא בענף המסעדנות

מאת: עו"ד יוסי חכם

רבות נכתב ויכתב על מעדם של תשרים הניתנים למלצרים (ולבעלי תפקידים נוספים) במסעדות. כך ראו לדוגמה:

טיפים ותשרים למלצרים – פסק דין חדש

שאלה מעניינת היא מה דינם של תשרים הניתנים במסגרות עבודה אחרות שאינן בהקשר של ענף המסעדות, בתי מלון ודומיהם.

בפסק דין אשר ניתן לאחרונה (19/5/19) בבית הדין הארצי לעבודה נדונה שאלת טיפים אשר ניתנו למעצב שיער אשר עבד במספרה.

בהליך אשר התנהל בבית הדין האזורי לעבודה טען המעסיק טענת קיזוז כנגד תביעת העובד להפרשי שכר, שעות נוספות ועוד. טענתו היתה כי העובד קיבל טיפים מלקוחות המספרה וכי אותם יש לקזז מהשכר מהפרשי השכר שנפסקו לחובת המעסיק.

בית הדין האזורי דחה את טענת הקיזוז בנימוק שזו לא הוכחה, וכדבריו: "טענות אלו של הנתבע נטענו בעלמא, ללא סימוכין ותימוכין ולמעשה לא הוכחו במסגרת ההליך" (סעש (ב"ש) 45493-03-15‏ ‏ יעקב זכאי נ' יורם אביחסרה).

בית הדין דחה את ערעור המעסיק בשאלה זו בהנמקה קצרצרה אך בעלת משמעות חשובה ומפאת כך נביאה בשלמותה:

"אשר לטענה כי העובד לא הכחיש שקיבל מעת לעת "טיפים" מלקוחות המספרה – בהקשר זה נדגיש כי הפסיקה בעניין "טיפים" הניתנים למלצרים היא תלוית הקשר תעשייתי ולא הוכח כי יש להחילה גם על מעצבי שיער במספרות. משכך, גם אם העובד אכן קיבל מעת לעת "טיפים" – הרי שאלה שולמו לו על ידי לקוחות המספרה באופן וולונטארי, ואין לקחתם בחשבון כחלק משכר עבודתו".

בית הדןי הארצי שולח מסר חשוב והוא שאין בהכרח להקיש מהפסיק שניתנה עד היום בענף המסעדות לגבי ענפים אחרים. רוצה לומר – במקרים בהם מקבלים עובדים בענפים אחרים טיפים (תשרים) והמעסיק מבקש לשכנע כי יש לראות בהם תשלומי שכר, שומה עליו לעבור שתי משוכות, ראייתית מחד ומשפטית מאידך.

מעסיק שאינו מסעדה (או עסק דומה) אשר עובד שלו מקבל טיפים ומבקש לראותם כחלף שכר יצטרך לא רק להוכיח כי העובד קיבל את הטיפים אלא גם כי נכון, משפטית, לראות בתשלומים אלו חלף שכר על רקע ההקשר התעשייתי והעסקי הרלבנטי של העסק הנטען.

במצב דברים זה מעסיקים, דוגמה מספרות, אשר מבססות את שכרם של העובדים על טיפים צריכים להביא בחשבון עמדה זו ולהערך בהתאם הן מבחינה ראייתית (תיעוד הטיפים) והן מבחינה משפטית על דרך חוזה עבודה מתאים לרבות הצטיידות בחוות דעת משפטית ממומחה בדיני עבודה.

ראו: עע (ארצי) 18024-12-18  יורם אביחסרה – יעקב זכאי

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו"ד מומחה בתחום.

©   כל הזכויות שמורות לחכם את אור-זך, עורכי דין, 2019

מגבלות על תשלום שכר עבודה במזומן

מאת: עו"ד יוסי חכם

ביום 1/1/19 נכנס לתוקפו חוק צמצום השימוש במזומן, התשע"ח-2018 (להלן: "חוק צמצום השימוש במזומן") אשר מטיל הגבלות על השימוש במזומנים ובשיקים סחירים. החוק נועד להרחיב את השימוש באמצעי תשלום אלקטרוניים, וזאת במטרה לצמצם את הכלכלה השחורה ולסייע להיאבק בהעלמות מס, הלבנות הון ומימון טרור.

לחוק השלכות רבות בתחומים רבים ובמאמר זה נתמקד בהשלכות החוק על יחסי עבודה ואופן תשלום שכר לעובדים תחת מגבלות החוק.

תשלום שכר עבודה במזומן רווח בענפים רבים דוגמת: מלצרות ומסעדנות, חקלאות, בניה ושיפוצים, משק בית וסיעוד, עובדים זרים ועוד. מעבר לכך נתקלים מעסיקים בדרישה לתשלום שכר עבודה במזומן או בשיק סחיר לעובדים הנמצאים בבעיות בנקאיות (היעדר חשבון בנק, חשבון מוגבל, חשבון מעוקל, פש"ר ועוד).

נקודת המוצא של חוק הגנת השכר הינה דווקא של תשלום השכר במזומן. זהו נוסחו של סעיף 2(א) לחוק הגנת השכר אשר נושא את הכותרת – חובת תשלום במזומנים: "שכר עבודה ישולם במזומנים, אך מותר שישולם בשיק או בהמחאת דואר, אם דרך תשלום זאת נקבעה בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה או שהעובד הסכים לה בדרך אחרת, ובלבד שהעובד יכול לקבל מהנמשך פרעון השיק או המחאת הדואר במועדים הקבועים בסעיפים 9 עד 14, הכל לפי הענין".

בעקבות החוק לצמצום השימוש במזומן נוספה לסעיף 2 הוראה לפיה: "אין בהוראות סעיף קטן
זה כדי לגרוע מהאיסורים הקבועים בסעיפים 2 ו־4 לחוק לצמצום השימוש במזומן, התשע"ח-2018". רוצה לומר – מ-1/1/19 חובת התשלום של שכר עבודה במזומן נסוגה מקום שהיא בניגוד למגבלות הקבועות בחוק המזומן.

נבחן תחילה את ההגבלות החדשות וניישם אותן בכל הנוגע לתשלום שכר לעובדים.

סעיף 2 לחוק המזומן מונה שורה של הגבלות על השימוש במזומן, ובהקשר של דיני העבודה קובע סעיף 2(ז) כדלהלן:

"לא ייתן אדם ולא יקבל תשלום במזומן כשכר עבודה, כתרומה או כהלוואה, אם סכום שכר העבודה, התרומה או ההלוואה עולה על הסכום הנקוב בפרט (1) לתוספת הראשונה ….".

למעשה, במסגרת יחסי עובד-מעביד תשלום שכר העבודה במזומן מוגבל לשכר שאינו עולה על -11,000 ₪.  כלומר, שכר עבודה העולה על 11,000 ₪ אסור שיינתן בכלל במזומן.

חשוב להדגיש הגם שהמגבלות לשימוש במזומן, המפורטות בסעיף 2 לחוק לצמצום השימוש במזומן אינן חלות על קרובי משפחה, הן כן חלות בנוגע לתשלום שכר עבודה. היינו, תשלום שכר העבודה במזומן יוגבל לסכום הנ"ל,  אף אם משולם בין קרובי משפחה.

מהו שכר עבודה?

שאלה רבת חשיבות הינה כיצד מוגדר שכר עבודה בחוק לצמצום השימוש במזומן.

החוק לצמצום השימוש במזומן מגדיר שכר עבודה תוך הפניה אל חוק הגנת השכר, אשר מגדיר "שכר עבודה" – כך: "לרבות תשלומים בעד חגים, פריון עבודה ושעות נוספות ותשלומים אחרים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו".

אם ניישם את הכללים והפסיקה של דיני עבודה אזי להגדרת שכר עבודה נכנסים כמובן רכיבי השכר השונים (שכר בסיס, שעות נוספות ורכיבים אשר משולמים עקב העבודה ובמשך העבודה, וכן תשלומים אשר הוגדר דינם כדין שכר עבודה בחוקים השונים דוגמת: דמי מחלה, דמי חופשה, תמורת חופשה, פדיון חופשה וכד'.

מנגד לא יחשבו כשכר עבודה תשלומים בגין החזרי הוצאות שונות או זכויות נלוות אשר אינן מהוות שכר דוגמת: החזר הוצאות נסיעה, דמי הבראה הוצאות אש"ל, רכב, טלפון, וכד' אשר אינם בגדר שכר עבודה.

כך לדוגמה אם משכורתו של העובד מורכבת משכר של 10,000 ש"ח ומהחזר הוצאות נסיעה של 2,000 ש"ח, הרי הגם שהסכום הכולל הינו 12,000 ש"ח (יותר מ-מגבלת ה-11,000 ש"ח שנקבעו בחוק) אין מניעה לשלם את הסכום כולו במזומן שכן חלק השכר הינו רק 10,000 ש"ח, סכום הפחות מהמגבלה בחוק.

האם "שכר העבודה", לעניין חוק המזומן, הינו שכר עבודה ברוטו או נטו?

שאלה מעניינת הינה האם מגבלת התשלום במזומן – 11,000 ש"ח – חלה על שכר הברוטו המשולם לעובד או על שכר הנטו.

לשאלה זו חשיבות של ממש שכן אם נפרש את המגבלה כחלה משכר הברוטו הרי שגם אם הסכום המשולם לעובד נטו בגין שכר עבודה קטן מ-11,000 ש"ח אסור יהיה לשלם במזומן אם שכר הברוטו עולה על 11,000 ש"ח.

כך לדוגמה אם שכר העבודה ברוטו הינו 12,000 ש"ח ואילו שכר העבודה נטו המשולם לעובד הינו 7,000 ש"ח (עקב ניכוי מס הכנסה ותשלומי חובה וניכויים אחרים להוציא מפרעות והלוואות) עדין יוצא כי חל לכאורה איסור על תשלום במזומן.

 נדגיש ונציין כי שאלה זו אינה זוכה למענה בחוק לצמצום שימוש במזומן. החוק מגדיר לדוגמה את – "מחיר העסקה" – "התמורה שהצדדים לעסקה הסכימו עליה בעבור הנכס או השירות, לרבות ערך מוסף, מס קנייה ובלו, וכן הוצאות הנלוות לעסקה שסוכמו עם מוכר הנכס או עם נותן השירות…" ואולם הגדרה זו נוגעת לנכס או שירות ואינה נוגעת לשכר עבודה.

לכאורה ניתן לומר ששכר העבודה שהמעסיק משלם לעובד הוא שכר הברוטו והרי המעסיק מעביר בעבור העובד את הניכויים השונים ליעדם, ואולם פרשנות תכליתית מביאה לדעתנו לכך שאת המגבלה יש להכיל על שכר הנטו לאחר ניכויי החובה משכר העבודה.

תכלית החוק הינה צמצום השימוש במזומן ואילו ניכויי החובה (מס הכנסה, ביטוח לאומי, ביטוח בריאות, הפרשות לפנסיה, הפרשות לקרן השתלמות וכד') אינם משולמים במזומן אלא באמצעים אחרים אשר מתועדים היטב.

נושא זה נמצא על שולחן הרשות וסביר כי ינתנו הבהרות בקרוב, וטוב יעשה המחוקק אם יבהיר זאת בתיקון חקיקה, ובייחוד לאור הסנקציות הפליליות והמנהליות הקבועות בחוק.

כמובן שקביעה כי המגבלה הינה משכר הנטו יוצרת בעיה חדשה והיא זיהוי החלק בנטו שהוא בגין שכר עבודה בשונה מחלק הנטו שהינו החזר הוצאות. כך לדוגמה אם שכר העבודה ברוטו הוא 12,000 ש"ח והחזר ההוצאות בגין הרכב, טלפון ואש"ל הינו 3,000 ש"ח, הרי ששכר הברוטו הכולל של העובד הינו 15,000 ש"ח. אם נניח ששכר הנטו הוא 12,000 ש"ח עדין חלקו נובע מרכיבים שאינם שכר (החזר ההוצאות) אשר לא אמורים להיות חלק מהמגבלה. אם שכר הנטו ללא החזר הוצאות הינו 10,000 ש"ח אזי לכאורה המגבלה אינה חלה וניתן לשלם את כל ה-12,000 ש"ח במזומן.

האם ניתן לשלם לעובד מפרעה במזומן?

מדובר בשאלה שאינה פשוטה כלל ועיקר. ברור שאם שכר הנטו של העובד המוגדר כשכר עבודה קטן מ-11,000 ש"ח הבעיה כלל אינה מתעוררת (בהינתן שמקבלים את הפרשנות המוצעת לשכר הנטו).

אך מה אם השכר עולה על 11,000 ש"ח. האם ניתן במקרה כזה לשלם לעובד מפרעה במזומן?

חשוב לשים לב – בחלק זה של המאמר אנו עוסקים במפרעה – משמע הקדמת תשלום השכר – ולא בהלוואה שהינה נפרדת מתשלום השכר הגם שיכול ותוחזר באמצעות ניכוי מהשכר!

סעיף 1 לחוק לצמצום השימוש במזומן מגדיר מהו "תשלום במזומן" – "סכום המשולם או הניתן במזומן, לפי העניין, למעט סכום הנמוך מבין אלה:

  • סכום בשיעור של 10% ממחיר העסקה, מסכום המתנה, מסכום התרומה או מסכום ההלוואה, לפי העניין;
  • הסכום הנקוב בפרט (1) או (2) לתוספת הראשונה, לפי העניין" – הכוונה היא לסכום הנמוך מ-11,000 ₪ או 50,000 ₪, לפי העניין.

לכאורה ההגדרה של תשלום במזומן אינה מתייחסת לשכר עבודה שכן היא נוקטת לשון:  "ממחיר העסקה, מסכום המתנה, מסכום התרומה או מסכום ההלוואה".

כך לדוגמה אם שכר העבודה נטו של העובד הינו 12,000 ש"ח (מעלה המגבלה בחוק כך שחל איסור לשלמו במזומן) האם מותר למעסיק לשלם לעובד מפרעה במזומן של 2,000 ש"ח? האם מפרעה בגובה של 10% מותרת, דהיינו 1,200 ש"ח?

חבל מאוד שהחוק אינו ברור בסוגיה זו. האם מדובר בהשמטה מקרית או מכוונת?

פרשנות תכליתית יכולה להוביל למסקנה שאין ולא אמורה להיות כל מניעה לראות בתשלום של עד 10% כמפרעה במזומן כלגיטימית. מנגד ברור הצורך בתיקון החוק והבהרת הסוגיה על דרך הוספת שכר עבודה להגדרת המילים "תשלום במזומן".

חשוב לציין כי לפי עמדת הרשות מקום בו שכר העבודה עולה על הסכום הנקוב אזי אסור לשלם במזומן החל מהשקל הראשון: ""ההגבלות חלות על עוסק (במסגרת עסקו) ועל האדם הפרטי. עוסק/אדם פרטי  המשלם או מקבל  שכר עבודה עד לסכום של 11,000 ₪ אין לו הגבלה על קבלה או תשלום במזומן. כששכר העבודה גבוה מסכום זה, חל איסור לעוסק/ האדם הפרטי לשלם/ לקבל באמצעות מזומן, החל מהשקל הראשון.  אסור לשלם/ לקבל שכר עבודה במזומן כששכר העבודה גבוה מ-11,000 ₪."

אם ניתן לתת לעובדים הלוואות במזומן?

בשונה ממפרעות אשר שונות במהותן מהלוואות (הקדמת תשלום שכר על פני הענקת אשראי נפרד מהשכר) לגבי הלוואות לעובד מאת מעסיקו דומה כי הדין שאמור לחול הינו הדין הכללי, דהיינו הדין החל בין כל שני צדדים המלווים זה לזה, וזאת בלי קשר לשאלה האם ההלוואה מוחזרת על דרך ניכוי מהשכר או לאו.

לעניין זה נזכיר כי ע"פ סעיף 2(ז) לחוק לצמצום השימוש במזומן: "לא ייתן אדם ולא יקבל תשלום במזומן … כהלוואה, אם סכום … ההלוואה עולה על הסכום הנקוב בפרט (1) לתוספת הראשונה…" – דהיינו 11,000 ש"ח.

מכאן שלדעתנו הלוואה לעובד העולה על 11,000 ש"ח לא יכולה להיעשות במזומן (זולת 10% מסכום ההלוואה ולא יותר מ-11,000 ש"ח).

הגבלות על תשלום שכר עבודה בשיק

בסעיף 4(א) לחוק המזומן נקבע, כי "לא ייתן עוסק ולא יקבל, במסגרת עסקו, תשלום בשיק בעבור עסקה או כשכר עבודה, כתרומה, כהלוואה או כמתנה, בלי ששם מקבל התשלום בשיק נקוב בשיק כנפרע או כנסב, לפי העניין".

בהמשך, קובע סעיף 4(ב), כי "לא יקבל אדם שאינו עוסק תשלום בשיק העולה על 5,000  שקלים חדשים, בעבור עסקה, או כשכר עבודה, כתרומה, כהלוואה או כמתנה, בלי ששם העוסק נקוב בשיק כנפרע או כנסב, לפי העניין".

הואיל ומאמרנו מתייחס למעסיקים שהינם עוסקים (ישנם גם מעסיקים שאינם עוסקים לדוגמה העסקת עובד סיעודי, עובד משק בית, מטפל בילדים וכד') המשמעות היא שחובה על המעסיק לציין את שם העובד על השיק יהיה סכום השכר אשר יהיה.

מכאן שמתן שיק פתוח לעובד ללא ציון שמו של העובד יהווה עבירה על החוק ללא קשר לגובה השכר. כך גם מתן שיק שכר לעובד תוך רישום שם אחר בשיק, שאינו שם העובד, יהווה עבירה על החוק.

יצוין כי מבחינת העובדים קיימת מגבלה נוספת בדבר האפשרויות להסב את השיקים אבל עניין זה חורג ממסגרת מאמרנו.

סיכום:

מהאמור לעיל אנו למדים כי לחוק הגבלת השימוש במזומן השפעות מרחיקות לכת גם על תשלום שכר לעובדים.

עוד למדנו כי החוק מנוסח בצורה בעייתית אשר מזמינה חילוקי דעות ואי בהירות אשר טוב אם יוסדרו במהרה, שכן הדעת אינה סובלת אי וודאות כאשר מדובר בחוק עם השלכות פליליות.

טוב יעשה המחוקק אם יידרש בדחיפות לסוגיה.

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו"ד מומחה בתחום.

©   כל הזכויות שמורות לחכם את אור-זך, עורכי דין, 2019

האם יש להפריש לפנסיה מדמי החגים

מאת: עורך דין יוסי חכם

ערב החגים הבאים עלינו לטובה נשאלת השאלה האם יש להפריש לקרן הפנסיה הפרשות בגין דמי חגים.

הכוונה הינה האם יש להפריש מתשלום המשולם עקב אי עבודה בחג (בהתאם לחובה על פי צו ההרחבה) ולא בגין עבודה בחג שאז השאלה כלל אינה מתעוררת.

צו ההרחבה לפנסיה כללית מגדיר את השכר המבוטח לפי הגדרת השכר הקובע לחוק פיצויי פיטורים ומכאן ככל שמדובר ברכיבי שכר אשר פורשו כחלק מהשכר הקובע לפיצויים אזי יש להפריש לפנסיה בגינם (עד התקרה הקבועה בצו ההרחבה או כהגדרת השכר הקובע בחוזה האישי ובלבד שזו גבוהה מהנדרש בצו).

השאלה האם יש לכלול את דמי החגים בחישוב השכר הקובע לפיצויים עלתה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה שם נקבע: "מקובלת עלינו טענת העובדים, כי בעת חישוב שכרם הקובע, דהיינו השכר הממוצע ב – 12 החודשים האחרונים לעבודתם, יש להביא בחשבון גם תשלומים ששולמו להם בעד חופשה, מילואים וחגים, שהם תשלומים המהווים תחליף לשכר עבודה [ראו: סעיף 17 לחוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951; סעיף 276(א)(3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995]. במיוחד אין זה ראוי שיקופחו זכויותיו של עובד בשל מילוי חובתו לשרת במילואים" (עע (ארצי) 212/06 ימית א. ביטחון בע"מ נ' אלי אפרים)

משנקבע כי מדובר בתשלומים שהם חלף שכר ומשנקבע כי מדובר בתשלומים שיש לכלול בשכר הקובע לפיצויים אזי המסקנה המתבקשת היא כי יש להפריש לפנסיה גם מרכיב זה.

 אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו"ד מומחה בתחום.

© כל הזכויות שמורות לחכם את אור-זך, עורכי דין, 2018

קיזוז שעות נוספות מול שעות רגילות ושעות חוסר

מאת: עורך דין יוסי חכם

ידוע וברור כי לא ניתן לקזז שעות נוספות מול שעות רגילות מבחינת תעריף השעה המשולם. כך לדוגמה אם ביום מסוים עובד עבד 6 שעות ואת השעתיים הנותרות השלים ביום למחרת ועבד בו 10 שעות, אזי קיזוז שעות החסר הוא של 100% ואילו התשלום בגין השעתיים הנוספות יהיה של 125%.

ואולם, לבית הדין הגיעה שאלה מאתגרת והיא האם ניתן לקזז בין שעות אשר שולמו בחודש מסוים מעבר לשעות אותן עבד העובד בפועל אל מול חודש בו עבד העובד שעות נוספות בגינן קיבל תשלום בחסר.

נסביר את הסיטואציה – מעשה בעובד אשר הועסק במשכורת גלובאלית. העובד קיבל מדי חודש משכורת קבועה מנותקת מהיקף השעות אותו עבד בפועל.

לימים העובד תבע תשלום בגין שעות נוספות ובית הדין קבע כי העסקתו באופן גלובלי היתה בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה. משנקבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על העובד חויב המעסיק לשלם לעובד תשלום עבור שעות נוספות.

ואולם, התברר כי היו חודשים בהם העובד לא השלים את משרתו ועבד מעט שעות. השאלה שעלתה הינה האם ניתן לקזז מחודש זה את השעות אשר הוא קיבל ביתר בגין תשלומי שעות נוספות בחודשים אחרים.

נפשט באמצעות דוגמה. נניח כי העובד הועסק במשכורת חודשית גלובלית של 10,000 ש"ח. בחודש מסוים הוא עבד רק 93 שעות ללא שעות נוספות וקיבל בכל זאת 10,000 ש"ח. בחודש שלאחר מכן עבד את מלוא החודש לרבות שעות נוספות וקיבל גם כן 10,000 ש"ח. הואיל והחוק חל עליו על המעסיק לשלם לו שכר בגין השעות הנוספות. נניח שהתמורה בגין השעות הנוספות (בסיס + תוספת של 125% או 150%) היא 3,000 ש"ח. האם יכול המעסיק לקזז את ה-3,000 ש"ח הללו מהסך העודף שקיבל העובד בחודש הקודם שעמד על 5,000 ש"ח?

לכאורה יכול היה המעסיק בחודש הראשון לנכות בשל ההיעדרות את הסך של 5,000 ש"ח אלא שניכוי כאמור לא נעשה.

במקרה דומה לזה דן ביה"ד הארצי בע"ע (ארצי) 52804-12-15 ריין נ' הומטקס ר.ע.ש.נ. בע"מ, שם דובר על עובד שהשתכר שכר גלובאלי, כאשר שעות עבודתו השתנו מחודש לחודש, היינו היו חודשים עבד שעות נוספות רבות והיו חודשים בהם לא הגיע למכסת השעות לגביה סוכם. נסיבות העניין העלו שאלה בדבר הטענה הנוגעת לקיזוז – האם רשאי המעסיק לקזז השעות הנוספות בחודשים בהם עבד שעות מועטות ו/או לא עבד כלל, כאשר ימים אלה בהם עבד בשעות חסר עולה על היתר?

בהקשר לטענת הקיזוז עורך ביה"ד הבחנה בין קיזוז פנימי בחודש עבודה מסוים ובין קיזוז בין חודשי העסקה שונים.

בית הדין דן בשאלה כיצד יש לראות את התשלומים העודפים שקיבל העובד בחודשים השונים. בית הדין יצא מנקודת המוצא של ההלכה פסוקה והיא כי "אין מעסיק רשאי לבטל הטבה שניתנה לעובד לפנים משורת הדין". במילים אחרות, ככל ומעסיק מחליט להעניק לעובד זכויות ביתר, מעבר לאלה המגיעות לו מכוח הדין או צו הרחבה, הרי שהדבר הופך להיות חלק מתנאי העסקתו של העובד, כך שהמעסיק אינו רשאי לטעון לביטול התנאים הללו, בתגובה להגשת תביעתו של עובד לתשלום זכויות סוציאליות אחרות להן זכאי.[1]

על פניו, נראה היה במקרה המדובר כי המעסיק אכן העניק לעובד הטבה עת נמנע מניכוי שכרו של העובד בחודשים בהם עבד בחסר, ועל כן לכאורה אינו רשאי לטעון כעת לקיזוז. יחד עם זאת, בית הדין ציין כי אין להתעלם מן העובדה שאי ניכוי שעות העבודה נבע בשל הנחה שגויה של המעסיק, לפיה אין לערוך תחשיב שעות העבודה, וכן הפרדה בין שעות העבודה הרגילות ושעות העבודה הנוספות.

מן הטעמים הללו, הגיע ביה"ד לכלל מסקנה, כי בנסיבות מעין אלה גריעת השעות הנוספות אפשרית שעה שמדובר בחודש העסקה נתון, קרי קיזוז פנימי הינו אפשרי, כאשר יש לבחון את כלל ימי ההעסקה ולא ימים נבחרים באותו החודש. מאידך, גריעת השעות הנוספות בחודשי העסקה שונים, במסגרת התקופה כולה, איננה אפשרית.

חשוב לזכור כי קיזוז הימים באותו חודש עדין צריך להביא בחשבון ששעות נוספות יקרות יותר. כך אם לדוגמה בחודש מסוים עבד העובד 10 שעות פחות מהתקן ואולם הוא עבד באותו חודש 30 שעות שבת המזכות ב-150%. למעשה על המעסיק היה לשלם על שעות השבת 150% ובמכפלת 30 שעות מדובר בתוספת שכר שמגיעה לעובד של 15 שעות. הואיל והעובד קיבל ביתר רק 10 שעות אזי עדין יהיה על המעסיק לשלם 5 שעות נוספות.

זה המקום להזכיר כי כדאי להיוועץ היטב לפני שסוגרים עם עובד משכורת גלובלית, שכן כפי שהסברנו במאמרים קודמים, מספר המקרים הנכנסים להגדרת עובדים גלובליים באופן חוקי הוא מצומצם ביותר.

ככל שמבקשים לעבוד בצורה גלובלית אזי מוצע לשקול תשלום באמצעות תוספת גלובלית בגין שעות נוספות אשר הוכרה, בנסיבות מסוימות עליהן כתבנו בעבר, כלגיטימית. ראו מאמר בדבר תוספת שעות נוספות גלובלית.

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו"ד מומחה בתחום.

[1] ראו פסקה 13 לפסק-הדין, שם מאזכר ביה"ד את דב"ע (ארצי) נד/3-48 מזרה נ' ענת ימין (2.5.94), וכן ע"ע (ארצי) 1260/00 מרקוביץ' נ' אקורד הנדסה בע"מ (5.8.02).

מיהו מנהל ומהי משרת אמון לעניין חוק שעות עבודה ומנוחה

מאת: עורך דין יוסי חכם

פסק דין חדש של בית הדין הארצי לעבודה מחדד מקרים בהם חרף פסיקות קודמות של בית הדין לא יחול חוק שעות עבודה ומנוחה על מנהל בחברה. לשאלה זו חשיבות רבה בעלת נפקות כספית משמעותית מבחינת המעסיק.

בסעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה קבוע הסייג אשר קובע, כי חוק שעות עבודה ומנוחה לא יחול על עובדים "בתפקידי הנהלה" או בתפקידים הדורשים "מידה מיוחדת של אמון אישי".

המדובר במושגים רחבים, אותם נדרשו בתי-הדין, לא פעם, לפרש בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה אשר יושמו על הסממנים שנקבעו בפסיקה שיש בהם כדי להכריע בשאלת החלת הסייג הנ"ל. מגמתו של ביה"ד היא לפרש המושגים הללו בצמצום רב, על-מנת לאפשר למס' רב יותר של עובדים ליהנות מהגנות חוק שעות עבודה ומנוחה [ראו: ע"ע (ארצי) 188/06 סמי בוג'ו נ' קל בניין בע"מ (28.10.2010) (להלן – "עניין בוג'ו"), ע"ע (ארצי) 570/06 עו"ד עמוס אגרון נ' עו"ד זיווה כץ (14.10.2007) (להלן – "עניין אגרון")].

על המאפיינים העיקריים שיש בהם כדי להצביע על "תפקיד הנהלה" עמד ביה"ד בפרשת בסט ביי [ראו: ע"פ (ארצי) 16/08 מ"י-משרד התמ"ת נ' בסט ביי רשתות שיווק בע"מ (4.1.2009)]:

מיקום העובד בהיררכיה הארגונית – "המושג 'תפקיד הנהלה' צריך להתפרש כמתייחס לשכבת ההנהלה הבכירה בארגון אשר באופן טבעי מזוהה עם מעמד 'המעסיק'". למעשה, המושג אינו מתייחס למנהל בדרג ביניים או לממונה הישיר אלא למנהל בכיר אשר תפקידו דורש עבודה במסגרת שעות שאינה קבועה.

סמכות לקבוע מדיניות – סממן מהותי עליו יש להצביע הוא התוויית מדיניות במקום העבודה, תוך הפעלת שיקול-דעתו העצמאי, ואין די בעובדה שעליו מוטלת אחריות רבה כדי ללמד על היותו ב"תפקיד הנהלה".

שכר ותנאי עבודה – באופן טבעי, עובד בתפקיד הנהלה ייהנה משכר גבוה ותנאים נלווים מיוחדים, להבדיל מאלה שיינתנו ליתר העובדים באותו מקום עבודה.

טיבו של התפקיד – עבודה במסגרת שעות לא קבועות ולא שגרתיות עשויה ללמד על היות העובד מכהן ב"תפקיד הנהלה", בין אם הדבר מתחייב ממהות תפקידו ובין אם לבקשת מעסיקו.

המאפיינים העיקריים שיש בהם כדי להצביע על "תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי" פורטו בעניין אגרון, והם: תפקידו הבכיר של העובד, אחריותו הרבה וסמכותו לקבל החלטות באופן עצמאי, החזקתו במידע מיוחד ורגיש של מקום העבודה, וכן שכרו הגבוה אשר הולם את האמון האישי והמיוחד שזכה לו.

בפרשת בסט ביי עמד ביה"ד על סממן נוסף והוא זיקה מיוחדת וקרובה של העובד לבעל תפקיד הנושא "תפקיד הנהלה", כגון מנכ"ל. ככל וקיימת זיקה הזו, הרי שמדובר ב"תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי".

בהתייחס למאפיינים הנוגעים ל"מיקום העובד בהיררכיה הארגונית" ול"סמכות לקבוע מדיניות" עולה השאלה – האם יש להעניק משקל למאפיינים אלו גם כאשר מדובר במקום עבודה קטן, בו לא קיימת פירמידה ניהולית, להבדיל ממקום עבודה גדול בו ניתן להבחין בדרגות הניהוליות השונות והסמכויות הנובעות מהן?

שאלה זו עלתה לאחרונה בע"ע 61148-08-16 כ.ש. מרכזי תפעול לרכב בע"מ נ' גבריאל עטיאס, שם דובר על עובד אשר ניהל מוסך של המעסיק, מתוך מס' מוסכים שבבעלותו. על אף שזכה לתואר "המנהל", לא השתתף העובד בישיבות דירקטוריון ולא היה בעל סמכות להתוות מדיניות במקום העבודה.

נראה, כי שני סממנים מובהקים לא מתקיימים במקרה בו עסקינן, ועל אף זאת ביה"ד נמנע מקביעה חד משמעית בדבר החלת חוק שעות עבודה ומנוחה על העובד, שכן "בחינת תפקיד ההנהלה צריך להיעשות תוך בחינת התמונה הכוללת, והסקת המסקנות המתבקשות בראי המבחנים שנקבעו בפסיקה, תוך חיפוש אחר נסיבות שיש בהן כדי להטות את הכף תוך שימור אופיו של סעיף 30(א)(5) כחריג שפרשנותו נעשית בצמצום".[1]

במילים אחרות – נטייתו של ביה"ד היא לבחון מכלול הנסיבות באופן מצמצם, לצד המאפיינים שנקבעו בפסיקה, וזאת במטרה להעניק ההגנה בחוק שעות עבודה ומנוחה לכמה שיותר עובדים.

ראשית, ביה"ד מבהיר, כי יש לבחון כל מקרה בהתאם למקום העבודה, סוגו וגודלו, שהרי אין מקום עבודה גדול, בו יש תפקידים מוגדרים וברורים, דומה למקום עבודה קטן בו הדרגה הניהולית מצומצמת יותר, וקיים קושי בקביעת פירמידה ניהולית כלשהי. אשר על כן, לא כל עובד בעל תואר "מנהל" יוצא מתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה, ועל כן יש לאתר "נסיבות מיוחדות אחרות המצביעות באופן מובהק על התקיימות החריג".

מבחינת מכלול הנסיבות, עולה כי מדי יום העובד הוא זה שפתח את דלתות המוסך על-מנת להיות נוכח עת יתר העובדים מגיעים, והוא זה שנעל את המקום בסוף כל יום. כמו כן, העובד היה אחראי על גיוס עובדים ולקוחות למוסך, ביצוע רכישות, ניהל משא ומתן עם שמאים, קיבל החלטות מקצועיות בתחומי המוסך בעלות השלכות כלכליות – כל אלה מלמדים על מידת האחריות הרבה של העובד, שהיה מוטלת עליו בלבד. נוסף על כך, להבדיל משאר העובדים, זכה הוא למשכורות גבוהות, להטבות ולבונוסים אשר נגזרו ממכירת מוצרי המוסך.

לצד הנסיבות לעיל, בהתחשב בעובדה שמדובר במקום עבודה קטן, הנעדר תפקידי הנהלה מוגדרים וסמכויות ניהול מוגדרות הנובעות מכל תפקיד, הגיע ביה"ד לכלל מסקנה, שגם אם העובד לא היה מעורב בהתוויית מדיניות החברה, הרי שהוא זה שניהל את המוסך לבדו, מבלי שיהיה כפוף למישהו אחר, והרי שהוא זה שהיה אחראי על ניהול המוסך, לרבות מתן דין וחשבון בכל הנוגע לנושאים המקצועיים והכלכליים של המוסך אותו ניהל.

ביה"ד נותן התייחסותו לנושא הבונוסים, (וזאת מעבר לשכרו של העובד אשר עלה על 20,000 ₪ לחודש) ומציין כי קיים הבדל בין בונוסים הנגזרים מכלל רווחי מקום העבודה לבין בונוסים הניתנים לעובד בגין כל מכירה,[2] כאשר במקרה הראשון עשויים הבונוסים להוות סממן מובהק, נוסף על יתר הסממנים, שיש בהם כדי להצביע על היות העובד ב"תפקיד הנהלה", בייחוד כאשר מדובר במקום עבודה קטן בו ההיררכיה הארגונית לא ברורה.

לאור האמור, הגיע ביה"ד למסקנה כי הנסיבות דנן מצביעות על היות העובד לא רק ב"תפקיד הנהלה" אלא גם ב"תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי", ועל כן חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל בענייננו.

סיכומם של דברים, המדובר במקרה מיוחד בו קיימת חברה, ולה מס' יחידות, כשהשאלה שנשאלת היא האם יש לראות במנהל היחידה כנושא "תפקיד הנהלה", על אף שלא היה מעורב בישיבות דירקטוריון של החברה ולא קבע מדיניות בה על-פי שיקול דעתו העצמאי. חרף זאת, נקבע כי העובד נושא "תפקיד הנהלה" ו"תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי", זאת בהתחשב נסיבות המלמדות על היותו כזה, ולצדן העובדה שניהול היחידה היה בידי העובד בלבד, מבלי שיהיה כפוף לאדם אחר, לרבות קביעת מדיניות ולקיחת החלטות בעצמו. כמו כן, העובדה שמדובר במפעל קטן, בו לא קיימת היררכיה ארגונית ברורה נלקחה בחשבון גם היא.

ועוד, ביה"ד חוזר על האמור בעניין פיטרו הכט, (ראו מאמר קודם בעניין) שם נקבע כי סממן נוסף מובהק שעשוי, יחד עם נסיבות אחרות, להצביע על "תפקיד הנהלה" הוא תשלום בונוסים אשר נגזרים מכלל רווחי היחידה, להבדיל מעובד אחר אשר מקבל בונוסים ממכירותיו האישיות.

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו"ד מומחה בתחום.

 ©     כל הזכויות שמורות לחכם את אור-זך, עורכי דין, 2018

[1] פסקה 14 לפסק-הדין.

[2] ע"ע 30933-09-16 קבוצת פיטרו הכט בע"מ נ' דותן דהן (7.5.2018) (להלן – "עניין פיטרו הכט").

תשלום שעות נוספות על עמלות מכירה

מאת: עורך דין יוסי חכם

האם יש לשלם תוספת שעות נוספות גם על עמלות שמקבל עובד?

בע"ע 7386-02-16, ע"ע 36096-02-16 קסטרו מודל בע"מ נ' אור שחם נדרש ביה"ד הארצי לשאלה בדבר מעמדן של עמלות המכירות, ובכלל זה הכללתן כחלק מהשכר הרגיל, לצורך חישוב גמול שעות נוספות ומנוחה שבועית, וכן לצורך תשלום דמי חגים.

האם עמלת מכירה הינה חלק מ"השכר רגיל"?

כידוע, תשלום בעד גמול שעות נוספות משולם על בסיס תעריף שעות העבודה אשר קדמו לשעות הנוספות. בסיפא סעיף 16 בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן – "חוק שעות עבודה ומנוחה"), נקבע כי, ככל ושכרו של עובד משולם לו, כולו או חלקו, בהתאם לכמות התוצרת, יקבל בעד כל יחידה שנעשתה במסגרת השעות הנוספות, גמול של 125% עבור השעתיים הראשונות, וכן גמול של 150% עבור כל שעה נוספת שלאחר מכן. באופן דומה, נקבע בסיפא סעיף 17 לאותו חוק גמול בשיעור של 150% לגבי עובד אשר הועסק בשעות המנוחה השבועית, ושכרו משולם לו בהתאם לכמות התוצרת.

בהקשר זה, עלתה השאלה האם עמלות המכירה מהוות הן חלק מ"השכר הרגיל", אותן יש להכליל בחישוב הגמול בעד שעות נוספות ובעד עבודה בשעות מנוחה שבועית. שהרי בסעיף 18 לחוק שעות עבודה ומנוחה נקבע, כי: "לעניין סעיפים 16 ו17 "שכר רגיל" כולל את כל התוספות שמעסיק משלם לעובדו".

נראה, כי קיים קושי רב לייחס תשלום העמלה ליום העבודה או לשעת עבודה, שהרי עמלה, בשונה מתוספת לילה למשל, איננה תוספת המשולמת בעד כל יחידת זמן של שעות העבודה הרגילות אלא עמלת מכירה מהווה תוספת אשר משולמת בעד ביצוע מכירה או עמידה ביעדי מכירה, ללא כל קשר לשעות העבודה.

כך למשל, ביצועה של עסקת מכר עלולה להתפרש לפרקי זמן ממושכים וארוכים. ועוד זאת, קיימות דרכים מגוונות לתשלום עמלה, אשר חלקן יוצרות נתק מוחלט בין הזכאות לעמלה לבין שעות העבודה בפועל, כגון הדרישה לעמידה ביעדי מכירות בפרק זמן מוגדר ו/או כאשר שיעור העמלה נגזר ממחיר העסקה. אם כן, נוצר קושי פרקטי לחשב שיעור העמלה בגין העסקאות השונות.

שוני באופן תשלום עמלות המכירה והשלכותיו

ביה"ד עמד על ההבחנה בין שתי סיטואציות בהן נמצא שוני מהותי בכל הנוגע לאופן תשלום עמלות המכירה. סיטואציה אחת, עליה דובר עד כה, היא עובד אשר מקבל עמלות מכירה, בגדר תוספת, בנוסף לשכר היסוד שלו. סיטואציה שנייה היא עובד אשר שכרו, כולו, משולם לו על בסיס עמלות מכירה.

השוני בסיטואציות הנ"ל בא לידי ביטוי באופן בו מוגדרת עמלת המכירה – האם הינה תוספת לשכר היסוד או שמא היא מהווה חלק משכרו הרגיל של העובד. ככל ועמלות המכירה, והן בלבד, מהוות שכרו של העובד, שאז יהוו הן שכר היסוד, קרי השכר הרגיל. לעומת זאת, ככל ועמלות המכירה מהוות תוספת לשכר היסוד של העובד, יש לבחון כל מקרה על-פי נסיבותיו.

אשר על כן, לא ניתן לקבוע באופן גורף האם עמלת מכירה אשר מתווספת לשכרו של העובד מהווה חלק מהשכר הרגיל, בהתאם לסעיף 18 לחוק עבודה ומנוחה, ויש לבחון נסיבותיו של כל מקרה.

אם כך, אימתי יכללו עמלות המכירה כחלק מן "השכר הרגיל"?

כאמור לעיל, עת מדובר במקרה בו עמלת המכירה מתווספת לשכר היסוד של העובד, אין לקבוע באופן אוטומטי כי אינן כחלק מן "השכר הרגיל", ויהא זה ראוי להעניק משקל למכלול הנסיבות, ובין היתר:

  • תנאי הזכאות לעמלה – האם העמלה משולמת בעד כל עסקה בנפרד או שמא בעד יעדי מכירות?
  • סוג העסקה שבעדה מתקבלת העמלה – האם מדובר בעסקה ממוקדת אשר ניתן לאתר זמן ומקום ביצועה או שמא מדובר בעסקה מורכבת אשר נפרשת על פני תקופה ממושכת?
  • שיעור העמלה ביחס לשכר היסוד – בהקשר זה, ציין ביה"ד, כי ככל ויימצא כי שיעור העמלה גבוה יותר, תהא נטייתו להגיע לכלל מסקנה כי יש לראות בעמלות כחלק מהשכר הרגיל.

ככל והעמלות נחשבות לחלק מן השכר הרגיל – כיצד יחושבו?

בכל אותם מקרים בהם עמלות המכירה נחשבות לחלק מ"השכר הרגיל", בהתאם להוראות סעיף 18 לחוק כאמור, עולה השאלה מהו אופן חישוב הגמול בעד השעות הנוספות ובעד המנוחה השבועית.

תשלום בעד עמלות, למעשה, הינו תשלום בעד כמות התוצרת, ולפיכך מורה ביה"ד כי על כל מכירה אשר נעשתה בשעות הנוספות ישולם גמול בהתאם לסעיפים 16 ו-17 לחוק שעות עבודה ומנוחה. כך למשל, אם בשעות העבודה הרגילות שיעור העמלה בגין מכירת מוצר עומד על 10%, אזי שיעור העמלה בשעתיים הנוספות יהא 12.5%, ועבור כל שעה נוספת ו/או עבודה בשעות המנוחה השבועית יהא שיעור העמלה 15%.

האם יש להכליל את העמלות בשכר כחלק מתשלום דמי החגים?

ביה"ד ציין, כי מלשון סעיף 7 לצו ההרחבה בדבר דמי חגים עולה, כי עובד שעתי יהא זכאי לתשלום מלא בעבור ימי החג המפורטים. ועל אף שמהוראה זו למדים אנו כי יש לכלול את העמלות בחישוב התשלום עבור דמי חגים, סבר ביה"ד כי יש לפרש את צו ההרחבה פרשנות תכליתית בהקשר התעשייתי, ולהשוות את העובדים היומיים לעובדים החודשיים.

הבהרה הנוגעת לשכר המשולם בעד זמני ההפסקה במהלך יום העבודה

לטענת המעסיקה, הואיל ונמנעה מלנכות שכרו של העובד בגין זמני ההפסקה אשר ניתנו לו במהלך יום עבודתו, זכאית היא לקיזוז התשלומים אשר שולמו לו ביתר. מנגד, טען העובד כי שעות העבודה כללו את זמני ההפסקה, ועל כן קיימת השפעה בעניין זה על חישוב השעות הנוספות.

בעניין זה, הבהיר ביה"ד כי במקרים מעין אלה, בהם מעסיק מוכן לשלם שכר לעובד, למרות שעל-פי חוק אינו חב בכך (כגון, שכר בעד שעות נסיעה לעבודה או הפסקה), אין זה מלמד על כך ששעות אלה בגינן שולם שכר ייחשבו לשעות עבודה. כך למשל, עובד אשר עבד 9 שעות, מתוכן היה בהפסקה בת 30 דק', שבעדה קיבל שכר, אין זה אומר שיום עבודתו התפרש על 9 שעות עבודה אלא על 8.5 שעות עבודה בפועל, על אף שקיבל שכר כאמור.

ובהתאם לכך, מעסיק אשר שילם לעובד מרצונו החופשי שכר, על אף שעל-פי חוק אינו מחויב לכך, אינו יכול לבוא בדרישות קיזוז התשלומים אשר שולמו לעובד, מעבר לתשלומים להם זכאי מכוח הדין במסגרת יחסי העבודה.

לסיכום

מדבריו אלה של ביה"ד הארצי, עולה כי אין לקבוע מסמרות בשיוך עמלות המכירה כחלק משכר העבודה הרגיל של העובד.

נראה, כי מתן תשובה לשאלה הינה מורכבת ונתונה לבחינת מכלול נסיבות ההתקשרות עם העובד, מנגנון התגמול ואופן העסקתו.

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו"ד מומחה בתחום.

 ©     כל הזכויות שמורות לחכם את אור-זך, עורכי דין, 2018

משכורת גלובלית – שעות נוספות – משרת ניהול – אמון אישי – פסיקה חדשה

מאת: עו"ד יוסי חכם

מעסיקים רבים מתחבטים בשאלה מתי מותר לסכם עם עובד על משכורת גלובלית. לשאלה זו משמעות כספית ניכרת שכן אם מסכמים עם עובד על משכורת גלובלית בניגוד לחוק אזי משכורתו הכוללת הופכת למשכורת הבסיס כאשר עליה יש להוסיף גמול שעות נוספות ע"פ החוק.

במרכזו של הערעור בהליך ע"ע 30933-09-16 עמדה שאלת מעמדו של עובד אשר שימש כמנהל מכירות בהקשר של חלות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן – "חוק שעות עבודה ומנוחה") לצורך ההכרעה בעניין זכאותו לגמול שעות נוספות.

בסעיף 30(א)(5) קבוע הסייג לחוק זה, שם מצוין כי חוק זה אינו חל על "עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי". מאחר והמחוקק נמנע מלהגדיר במפורש המושגים "תפקיד הנהלה" ו"תפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי", הפסיקה נדרשה לפרשנותם, כשבסופו של דבר נראה בשורה ארוכה של פסקי-דין, כי על-מנת לאפשר לכמה שיותר עובדים ליהנות מהגנות חוק שעות עבודה ומנוחה, פרשנות הסייג נעשית בצמצום [ראה: ע"ע (ארצי) 188/06 סמי בוג'ו נ' קל בניין בע"מ (28.10.2010) (להלן – "עניין בוג'ו"); ע"ע (ארצי) 570/06 עו"ד עמוס אגרון נ' עו"ד זיווה כץ (14.10.2007) (להלן – "עניין אגרון")].

בנסיבות העניין עסקינן חזר ביה"ד על המאפיינים העיקריים אשר פורטו בפרשת בסט ביי, שיש בהם כדי להצביע על "תפקיד הנהלה", כדלהלן [ראה: ע"פ (ארצי) 16/08 מ"י – משרד התמ"ת נ' בסט ביי רשתות שיווק בע"מ (4.1.2009); וכן עניין בוג'ו]:[1]

מיקום העובד בהיררכיה הארגונית "המושג 'תפקיד הנהלה' צריך להתפרש כמתייחס לשכבת ההנהלה הבכירה בארגון אשר באופן טבעי מזוהה עם מעמד 'המעסיק'". במילים אחרות, המושג אינו מתייחס למנהל בדרג ביניים או לממונה ישיר אלא למנהל בדרג בכיר אשר תפקידו דורש עבודה במסגרת שעות לא קבועה.

סמכות לקבוע מדיניותהעובדה שעל העובד מוטלת אחריות רבה איננה מלמדת בהכרח על היותו מנהל, ועל כן סממן מהותי עליו יש להצביע הוא מידת האחריות המוטלת על העובד או סמכותו להתוות המדיניות במקום העבודה, "תוך הפעלת שיקול-דעת עצמאי שאינו מוכתב על-ידי מדיניות זו".

שכר ותנאי עבודה באופן טבעי, עובד בתפקיד הנהלה ייהנה משכר גבוה ותנאים נלווים מיוחדים ושונים מאלה הניתנים לעובדים האחרים באותו מקום עבודה.

טיבו של התפקיד ומעמדו כאן נבחנת השאלה הנוגעת למסגרת שעות עבודתו של העובד – האם קבועה היא או שמא נדרש הוא לעבוד בשעות שאינן שגרתיות בין אם הדבר מתחייב ממהות תפקידו ובין אם לבקשת מעסיקו.

מעבר למאפיינים הנ"ל הנוגעים ל"תפקיד הנהלה", ממשיך ומציין ביה"ד הסממנים העיקריים שיש בהם כדי להצביע על "תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי", אשר פורטו בעניין אגרון, והם: תפקידו הבכיר של העובד, בעל אחריות מיוחדת וסמכות לקבל החלטות באופן עצמאי, אשר מחזיק במידע מיוחד ורגיש של מקום העבודה, ומקבל שכר גבוה ההולם את האמון האישי והמיוחד שזכה לו.

סממן נוסף אשר צוין בפרשת בסט ביי הוא זיקה מיוחדת וקרובה של העובד לבעל תפקיד הנושא "תפקיד הנהלה", שעליו החוק לא חל, כגון נהג מנכ"ל – ככל ותמצא זיקה כזו, הרי שמדובר בעוד אשר תפקידו דורש מידה מיוחדת של אמון אישי, וכפועל יוצא חוק שעות עבודה ומנוחה לא יחול בעניינו.

בענייננו, המדובר בעובד אשר שימש כמנהל מכירות, ומעצם היותו כזה, היה זכאי לקבלת עמלות בשיעור לא מבוטל אשר נגזרו מכלל מכירות החנות – והרי שזהו סממן מובהק המעיד על הדרג הבכיר בו כיהן, לאור העובדה שזכה להטבה מיוחדת בשונה משאר העובדים במקום העבודה, אשר זכאותם לעמלות נגזרה ממכירותיהם האישיות. (מדובר במנהל ששכרו הגיע לעשרות אלפי שקלים בחודש)

מעבר לכך, מכלול הנסיבות מלמד על מעורבותו הרבה של העובד במקום העבודה ועל האחריות הרבה שהוטלה על כתפיו, זאת נוכח הסמכות אשר הוענקה לו מאת מנכ"ל החברה לפעול בהתאם לשיקול-דעתו, באופן עצמאי, ואף לקבל החלטות חריגות הנוגעות לאופן העבודה וניהולה. כמו כן, היה מעורב בכל עסקאות החברה וליווים אשר ניחנו בסכומים גבוהים להפליא. ועוד, העובדים במקום העבודה היו כפופים להוראותיו, ואף ידעו כי בכל נושא עליהם לפנות ישירות אל העובד, ולא אל מנכ"ל החברה.

יתרה מזאת, מהות תפקידו של העובד דרשה ממנו לעבוד בשעות שאינן שגרתיות, בהתאם לדרישת הלקוחות, וכן נחשף לנתונים עסקיים רגישים וחסויים של החברה.

ביה"ד הגיע לכלל מסקנה, כי מהות תפקידו מלמד באופן חד-משמעי על תפקידו הניהולי כחלק מדרג ההנהלה הבכירה, ולא רק זאת אלא שהסמכויות הרבות אשר הוענקו לו, ובכלל זה לקבל החלטות תוך שיקול-דעת עצמאי ומעורבותו בעניינים רגישים של החברה, מובילים למסקנה הברורה, כי העובד זכה לאמון של המעסיק, עד כדי כך שמעמד בכירותם הייתה זהה.  נוכח כל האמור, אין ספק, כי העובד שימש כעובד ב"תפקיד הנהלה" ו"בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי". אשר על כן, הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה לא חלות עליו, ומכאן שאינו זכאי לגמול בעד שעות נוספות.

לאור מגמת בית הדין לפרש בצמצום את החריגים מומלץ להתייעץ קודם קביעת הסכם גלובלי. במקרי ספק תמיד ניתן להשתמש במנגנון של תוספת שעות נוספות גלובלית אשר עליה התייחסנו בעבר.

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו"ד מומחה בתחום.

 ©     כל הזכויות שמורות לחכם את אור-זך, עורכי דין, 2018

[1] ראה פסקה 14 לחוות-דעתו של השופט אילן סופר.