מאת: עורך דין יוסי חכם
חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן – "חוק פיצויי פיטורים") מתייחס בעיקרו לזכאותו של עובד לפיצויי פיטורים מאת מעסיקו, בעת פיטוריו, על-מנת להבטיח לו ביטחון כלכלי. יחד עם זאת החוק כולל גם מקרים בהם התפטרות תזכה בפיצויי פיטורים. אחד המקרים הוא התפטרות עקב מצב בריאות לקוי.
בע"ע 39051/09-16 עלתה השאלה מהם התנאים לבחינת זכאותו של עובד לפיצויי פיטורים מקום בו התפטר בשל מצבו הרפואי.
בראשית דבריו, ציין ביה"ד, כי בבואו להטיל על מעסיק חובת תשלום פיצויי פיטורים, בכל אותם מצבים בהם התפטרות מזכה בפיצויים, יש לוודא תחילה, בפן הראיתי, כי העובד אכן הציג ראיות המעידות מצבו הרפואי בשלו התפטר, ועל כך שהן הסיבות להתפטרותו. בפן המהותי יש לבחון האם העובד מילא חובתו ונתן למעסיקו התראה שתאפשר לו להיערך ולפעול למניעת התפטרותו.
בין כל אותם מצבים בהם התפטרות עובד מזכה בפיצויי פיטורים, קבוע סעיף 6 לחוק אשר עניינו התפטרות עובד בשל מצבו הרפואי, המזכה בפיצויי פיטורים. בהקשר זה, ביה"ד עמד על העקרונות אשר הותוו בפסיקה, על-מנת שהתפטרות עובד מחמת מצבו הבריאותי תזכה אותו בפיצויים כאמור:[1]
ראשית, לא מספיק להצביע על גורם בריאותי (אפילו אם יש קשר סיבתי לגביו) אלא יש להראות כי אותו גורם הוא זה שהוביל להתפטרות.( כך למשל, עובד אשר מצבו הבריאותי אמנם לקוי, אולם לא נבצר ממנו לעבוד בתפקיד חילופי (מכבד ללא הרעה בתנאים), ובכל זאת התפטר, סביר להניח כי לא יעמוד בתנאי זה לצורך קבלת פיצויי פיטורים. שונה המצב אילו בשל מצבו הרפואי אין ביכולתו לעבוד בכלל, וכי אז ברור כי מצבו זה הוא הגורם להתפטרותו.
שנית, תחושתו הסוביקטיבית של העובד הינה חשובה ויש לתת לה משקל, וזאת ככל שתחושתו מגובה במסמכים רפואיים.
שלישית, אין דרישה לכך שהמסמכים הרפואיים יהיו מטעם רופא תעסוקתי אלא יכולים להיות גם מטעמו של הרופא המטפל בקופת החולים.
רביעית, אין העובד חייב להציג מסמכיו הרפואיים הנוגעים למצבו הרפואי עובר להתפטרותו אלא די בכך שיציג מסמכים רפואיים אשר יאשרו מצבו הרפואי בשעת ההתפטרות.
במקרה דנן, מכלל המסמכים הרפואיים שהוצגו מטעם הפסיכיאטרית, נראה כי קיימות ראיות המלמדות על מצבו הנפשי הקשה של העובד בשעת התפטרותו אליו נקלע כתוצאה מהלחצים להם היה נתון במהלך עבודתו.
המסמכים הומצאו למעסיק בזמן אמת, וחרף זאת לא הוצע לעובד תפקיד אחר. למרות שאין הדבר היה מביא לתוצאה שונה, שכן ממילא המסמכים הרפואיים מלמדים כי מקום העבודה בחברה לא התאים לעובד מאחר וכל מחשבה הנוגעת למקום זה הביאה אותו להתקף חרדה.
נוכח כל האמור לעיל, אין ספק כי הסיבה המרכזית להתפטרותו של העובד הייתה מצבו הנפשי אשר התפתח עקב הלחצים שהופעלו עליו במהלך העסקתו, ואף הדבר נתמך במסמכים רפואיים אשר שיקפו מצבו בשעת התפטרותו. משכך, העובד עמד בתנאים לזכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.
אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו"ד מומחה בתחום.
© כל הזכויות שמורות לחכם את אור-זך, עורכי דין, 2018
[1] פסקה 26 לחוות-דעתו של השופט אילן סופר.