חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, קובע כי צילום אדם כשהוא ברשות היחיד תחשב פגיעה בפרטיות (סע' 2(3) לחוק). פגיעה בפרטיות בצד היותה עוולה נזיקית המאפשרת תביעת פיצויים הינה גם עבירה פלילית אשר ניתן לפסוק בגינה עונש של עד 5 שנות מאסר.
שאלת השאלות לעניין זה הינה הגדרת המונח "רשות היחיד". שאלה זו עלתה לא אחת בפסיקות בתי המשפט בישראל כאשר ניתן לקבוע באופן חד משמעי כי נדחתה ע"י בית המשפט הפרשנות של "מבחן הבעלות הקניינית". בתי המשפט קבעו כי רשות היחיד לא תפורש לעניין חוק הגנת הפרטיות לפי הבעלות על השטח דהיינו צילום אדם ברשות היחיד יכול שייחשב פגיעה בפרטיות אפילו אם האדם המצלם הוא הבעלים של המקום ומאידך מקום מסוים יכול להיחשב כרשות היחיד הגם שאינו בבעלות המצולם דוגמת חדר בבית מלון, משרד וכד'.
המבחן בו נקטו בתי המשפט לעניין רשות היחיד שם את הדגש על הציפייה הסובייקטיבית של האדם בדבר זכותו לפרטיות. למעשה ניתן ללמוד מהפסיקה כי העיקר הוא השמירה על הפרטיות בעוד רשות היחיד הינו מושג אשר בפרשנותו יש לפעול לשם שמירה על המטרה העיקרית והיא – הגנת הפרטיות. ברור כי פרשנות המונח רשות היחיד תתפרש על הרקע של מה ביקשם אותו אדם להצניע. ככל שהצפייה של האדם לפרטיות תהא גדולה יותר כך תגדל הנטייה לראות את המקום כרשות היחיד.
וכך גם נפסק לאחרונה בבית המשפט העליון (בג"ץ 6650/04) במקרה בו בעל צילם את אשתו מקיימת יחסי מין במרתף ביתם המשותף :
"המשיב טען בפנינו, כי הצילום לא נעשה "ברשות היחיד". זאת, שכן הצילום נעשה בבית המגורים של העותרת שהוא גם ביתו שלו. טענה זו אין לקבל. לדיבור "רשות היחיד" משמעות שונה על פי הקשרה … בהקשר שלנו, שעניינו צילומו של אדם שלא בהסכמתו, הדיבור "ברשות היחיד" אינו מצביע על "יחידה קניינית". הוא מצביע על "יחידה אוטונומית". הוא לא נקבע על פי דיני הנכסים. הוא נקבע על פי דיני הפרט. אכן, "הזכות לפרטיות היא זכותו של האדם ולא של המקום" (א' הלם, דיני הגנת הפרטיות 85 (2003), … אכן, סביב כל אדם יש מרחב שבתוכו הוא זכאי להיות עם עצמו. מרחב זה נע עם האדם עצמו. היקפו של המרחב נגזר מהצורך להגן על האוטונומיה של הפרט. על כן הוא עשוי לחול גם במקום בו אין לפרט כל קניין (כגון בית הוריו, בית חולים, תא טלפון: ראו הלם, שם, עמ' 91-88). משעזב המשיב את בית המגורים בשל סכסוך עם העותרת, הפך הבית לרשות היחיד של העותרת לעניין צילומה על ידי המשיב. זאת, גם אם נותרו בידי המשיב זכויות אלו או אחרות כלפי העותרת לעניין הבית לעניינים אחרים. אשר לצילום עצמו, אין נפקא מינה אם הצילום נעשה בחדר השינה או במרתף. שני המקומות הם רשות היחיד של העותרת לעניין צילומה על ידי המשיב…".
מכאן נעבור לשאלת המאמר והיא מה מקום בו צילום יחסי המין נעשה במקום ציבורי. האם מקום בו אדם מצלם קיום יחסי מין הנעשים בשטח ציבורי פתוח (להבדיל מחדר בבית מלון, מכונית וכד') ניתן יהיה לטעון כי עסקינן בצילום ברשות הרבים?
ביום 26/6/06 ניתן בבית המשפט העליון פסק הדין בערעור פלילי (ע"פ 2126/05 וע"פ 2843/05) שם הורשע עו"ד בשורה של עבירות ובכלל זה עבירות לפי חוק הגנת הפרטיות הנוגע לצילומם של זוג המקיים יחסי מין בחורשה. טענת ההגנה היתה כי חורשה אינה "רשות היחיד" אלא נחשבת רשות הרבים ולפיכך אין מדובר בפגיעה בפרטיות. בית המשפט העליון דחה פרשנות זו וקבע:
"המערער הורשע בפגיעה בפרטיות לפי סעיף 5 לחוק בנסיבות סעיף 2(1) לחוק – בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולות להטרידו; סעיף 2(10) – פרסום או מסירת דבר שהושג דרך פגיעה בפרטיות; וסעיף 2(11) לחוק – פרסום של עניין הנוגע לצינעת חייו האישיים של אדם. וכך קבע בית המשפט המחוזי:
"צילומו של אדם מתנה אהבים בחורשת היער כאשר התרחק מהמון, חיפש לעצמו ולבת זוגו פרטיות, אחיזה בתמונות אשר נתפסו ברשותו של הנאשם אותם הביא לידיעת האחרים ואף נתן להם להתבונן בתמונות השאיר עותקים בידיהם, כל זאת כאשר הנצפים בתמונת אלה אינם מעוניינים כי ידעו על קשריהם האינטימיים, האם אין בכך הטרדה גרידא?"
אוסיף, כי סעיף 2(3) לחוק קובע כי פגיעה בפרטיות היא "צילום אדם כשהוא ברשות היחיד".
11. המערער טען בפנינו כי בית המשפט נתפס לכלל טעות משפטית, שכן הצילום לא נעשה "ברשות היחיד" אלא ברשות הרבים בחורשה. טענה זו אין בידינו לקבל. צלום בני זוג במקום מוסתר מעין בחורשה, במצבים אינטימיים ביותר, בעקבות מעקב אחריהם ללא ידיעתם והפצת תמונותיהם, מהווה לכל הדעות פגיעה בפרטיות. "רשות היחיד" לצורך ענייננו אינו מושג בדיני המקרקעין או בדיני החוזים, אלא עליו להתפרש תוך זיקה לחוק בו הוא מופיע ותוך התייחסות למטרתו. חשוב להבטיח שפרטיותו של אדם לא תופרע, ואיש לא יפגע בד' אמות חייו הפרטיים, בדרך ההתנהלות אותה בחר לעצמו ובקשרים אותם הוא מבקש לקיים, לא כל שכן שלא תיפגע צנעת חייו. כבר נקבע לא אחת שיש לפרש הוראות אלה כהוראות חוקתיות על רקע סעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הקובע: "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת הפרט" (ראו בהקשר זה: בג"ץ 6650/04 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בנתניה (טרם פורסם)).
צנעת הפרט היא מן החשובות שבזכויות האדם. אין לאפשר לחוקר פרטי או לכל אדם אחר לחדור למתחם האינטימיות של בני זוג המתנהלים באופן פרטי מבלי לפגוע בזולת או לעבור עברה כלשהי. אין לאפשר לאדם, קרוב ככל שיהיה, לשים עצמו פטרון המשפחה בטענה שהוא פועל ממניעים חברתיים ומוסריים. אין לקבל הטענה שפעל לשמור על שמו הטוב כעניין אישי כשר. בדין קבע בית המשפט המחוזי כי מעשיו של המערער, דהיינו מעקבי הסתר אותם הזמין ומימן ומעשיו לאחר שהשיג את החומר המתעד את המתלוננים, אינם זוכים להגנה כלשהי וכי לא היה לו כל עניין כשר להגן עליו, גם לא "כבודו הפגוע"."
לסיכום ניתן ללמוד כי בית המשפט הרחיב את הגדרת המושג "רשות היחיד" גם על מקומות ציבוריים הפתוחים לקהל הרחב ונחשבים בשפתנו היומית כרשות הרבים, וזאת כאשר הצילום מבצע חדירה למתחם האינטימיות של אותם אנשים אשר ציפו לפרטיות גם בשטח הציבורי.
אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו"ד מומחה בתחום!
© כל הזכויות שמורות לחכם את אור-זך, עורכי דין, 2009