התובע שנזעק לעזרתה של נערה שהוטרדה על ידי הנתבע נורה על ידו 5 פעמים והפך נכה 100%. היורה הורשע בניסיון לרצח והושת עליו עונש של 14 שנות מאסר בפועל.
התובע הגיש לבית המשפט המחוזי בנצרת תביעת פיצויים בסך של למעלה מ-28 מליון ₪ בגין נזקיו מהאירוע.
התביעה הוגשה נגד היורה, נגד חברת השמירה אשר העסיקה אותו וחימשה אותו באקדח ונגד מדינת ישראל אשר באחריותה הסדרת רישיונות כלי הירייה.
בתאריך 25/11/12 קיבל בית המשפט את התביעה נגד היורה בלבד ודחה לחלוטין את התביעה נגד חברת השמירה ונגד מדינת ישראל.
אירוע הירי אירע לאחר שהשומר סיים את עבודתו ויצא לביתו. הגם שהאירוע לא אירע בשעות העבודה של השומר קבע בית המשפט כי בהיות האקדח נחשב דבר מסוכן כהגדרתו בחוק ומשחברת השמירה היא זו שסיפקה לו את האקדח, נטל הראיה עובר אל כתפי חברת השמירה להוכיח שלא התרשלה.
חברת השמירה, אשר יוצגה על ידי עו"ד יוסי חכם ממשרד חכם את אור-זך, טענה כי לא נפל כל פגם במעשיה וכי היא פעלה ללא דופי ובהתאם לכל הנהלים, וביהמ"ש קיבל את כל טענותיה ודחה לחלוטין את כל הטענות נגדה. באופן דומה דחה ביהמ"ש את הטענות נגד המדינה.
לגבי הטענה לפיה חברת השמירה אחראית בשל כך שלא אספה את הנשק מידי השומר בסוף יום העבודה, קבע ביהמ"ש כי החברה פעלה בהתאם לנהלים אשר הוכתבו על ידי המדינה באותה עת.
בית המשפט השתכנע כי קודם למסירת הנשק לידי השומר הוא תודרך וקיבל הנחיות כדין וזאת בנוסף להכשרות ולמטווחים שעבר בהצלחה.
בית המשפט הוסיף כי גם לאחר הנהלים החדשים שהוציאה המדינה לאחר המקרה עדיין אין מנוס, במקרים חריגים, מהשארת הנשק בידי המאבטחים נוכח הבעיות שבאיסופם.
בית המשפט גם דחה את הטענה לפיה חברת השמירה לא בדקה את עברו הצבאי והתעסוקתי של השומר קודם לקבלתו לעבודה. הוכח בביהמ"ש כי השומר היה נתבע נורמטיבי לחלוטין, ללא כל דופי וכי שמדובר באירוע חריג שלא ניתן היה לצפותו.
בית המשפט דחה גם טענות נוספות לפיהן כאילו היו פגמים בהכשרה וזאת משהשומר הוכשר כנדרש ומשמדובר בירי מכוון שלא נובע מהכשרה זו או אחרת.
טענה נוספת של התובע היתה שהאישור הרפואי של השומר היה פגום. בית המשפט דחה טענה זו גם כלפי חברת השמירה וגם כלפי המדינה וקבע גם כי לא נמצאה כל אחריות מצד המדינה למקרה המצער.
בית המשפט סיכם וקבע:
"מן המקובץ עולה, כי בנסיבות הקונקרטיות של המקרה שבפניי ,חברת השמירה לא הפרה חובה חקוקה ,לא התרשלה באי איסוף הנשק בסוף יום העבודה, באי בירור עברו התעסוקתי, הצבאי והבריאותי וכן בהכשרתו בנשק של הנתבע. עוד אוסיף וכאמור לעיל, כי גם לו הייתי קובע שהייתה התרשלות בהכשרתו של הנתבע הרי שאין קשר סיבתי בין התרשלות זו לבין נזקיו של התובע. (באשר לניתוק הקשר הסיבתי גם באשר ליתר טענות ההתרשלות, ראה להלן).
העולה מן המורם, שאף שהנטל עבר לחברת השמירה להוכיח שלא התרשלה, הרי שהיא הרימה נטל זה, ולפיכך התביעה כנגדה נדחית.ממילא כמובן נדחית גם ההודעה לצד השלישי."
תא 524/09