ביום 1.3.2016 פורסם ברשומות- תיקון מס' 13 לחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) התשנ"ג 1993.
התיקון מחליף את המונח "מחלה ממארת" ב"מחלה קשה". עפ"י התיקון ההגדרה "מחלה קשה" כוללת בתוכה - מחלה ממארת, מחלה שנדרש לגביה טיפול קבוע בדיאליזה או מחלה אחרת שתקבע בצו ע"י שר הכלכלה והתעשייה בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת.
סעיף 1א לחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד), התשנ"ג–1993, קובע כי עובד שהוא הורה לילד שחולה במחלה ממארת וטרם מלאו לו 18 שנה זכאי לזקוף עד 90 ימים בשנה של היעדרות בשל המחלה הממארת של ילדו, על חשבון תקופת המחלה הצבורה שלו או על חשבון ימי החופשה המגיעים לו, לפי בחירתו, אם עבד שנה לפחות אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה.
הרציונאל העומד בבסיס הוראות חוק אלו הוא הצורך המוגבר של הורה לילד החולה במחלה ממארת לשהות לצד ילדו.
מעיון בדברי ההסבר להצעת החוק, עולה כי מטרת התיקון היא להרחיב את ההסדר האמור, כך שיחול גם על הורים לילדים המטופלים דרך קבע בדיאליזה, במטרה להקל עליהם ולאפשר להם להתלוות לילדיהם לטיפולים. זאת לנוכח העובדה שטיפולים בדיאליזה עלולים להימשך תקופה ארוכה.
מכיוון שהצורך בליווי ממושך של הורה את ילדו החולה עשוי להיווצר גם במחלות קשות אחרות, הצעת החוק מסמיכה את שר הכלכלה לקבוע, בצו, בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, מחלות נוספות שההסדר האמור יחול לגביהן.
התיקון נכנס לתוקפו ביום 01.04.16.
אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו"ד מומחה בתחום.
© כל הזכויות שמורות לחכם את אור-זך, עורכי דין, 2016