חישוב פדיון חופשה לעובדים המשתכרים מעמלות

מאת: עו"ד יוסי חכם, מנהל מחלקת דיני עבודה בחכם את אור-זך, עורכי דין

פדיון חופשה

בימים אלו ניתן פסק דין חדש של בית הדין הארצי אשר משנה את אופן חישוב פדיון החופשה לעובד שמשתכר מעמלות.
חוק חופשה שנתית קובע: "חדל עובד לעבוד לפני שניתנה לו החופשה המגיעה לו עד ליום שבו חדל לעבוד, ישלם המעסיק פדיון חופשה בסכום השווה לדמי החופשה שהיו משתלמים לעובד אילו יצא לחופשה ביום שבו חדל לעבוד". (סע' 13 לחוק).
סכום זה המשולם לעובד בעת סיום עבודתו מכונה פדיון חופשה, בשונה מהסכום אשר משולם לעובד היוצא לחופשה אשר מכונה דמי חופשה.

חישוב פדיון החופשה

בהתאם לחוק, חישוב פדיון החופשה מחושב על דרך חישוב דמי החופשה וזאת: "בסכום השווה לשכרו הרגיל" של העובד. (סע' 10(א) לחוק).
המונח שכרו הרגיל של העובד הוגדר על ידי בתי הדין לעבודה ככולל כל תמורה אשר משולמת לעובד בעד שעות עבודתו הרגילות (בשונה לדוגמה מתמורה המשולמת בעד עבודה בשעות נוספות). עוד נקבע כי גם תמורה המשולמת כעמלות בשעות העבודה הרגילות היא חלק מהשכר הרגיל שיש לכלול בתשלום דמי החופשה.

הקושי בחישוב דמי חופשה ופדיון חופשה הינו כאשר התמורה המשולמת לעובד משתנה מחודש לחודש. השינוי יכול לנבוע, מן הסתם, מהיקף שעות וימים משתנים מחודש לחודש. השינוי יכול לנבוע גם מכך שהתמורה תלויה בפדיון כמו לדוגמה במקרה של עמלות.

ההבדל בין עובד במשכורת (חודשי) לעובד בשכר

עובד במשכורת הוא עובד המקבל את שכרו על בסיס של חודש. לדוגמה עובד המשתכר 10,000 ₪ לחודש עבודה מלא. עובד בשכר הוא עובד שאינו נחשב עובד במשכורת וכולל לדוגמה: עובד שעתי, עובד יומי וכמובן עובד המשתכר על בסיס עמלות אשר כלל אינן יחידת זמן.

חוק חופשה שנתית מבדיל בין השניים וקובע בסע' 10(ב) לחוק מנגנון חישוב שונה:

"השכר הרגיל לעניין סעיף זה הוא –
(1) לגבי עובד שגמול עבודתו, כולו או חלקו, משתלם על בסיס של חודש או תקופה ארוכה מזו – שכר העבודה שהעובד היה מקבל בעד אותו פרק זמן אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד;
(2) לגבי עובד בשכר – שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה; שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים; היו ברבע השנה כאמור חדשי עבודה לא-מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים עשר החדשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד".

חישוב פדיון חופשה לעובד חודשי (במשכורת)

במקרה של עובד חודשי, החוק קובע כי דמי החופשה יהיו בגובה שכר העבודה שהעובד היה מקבל בעד אותו פרק זמן אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד.
כאשר מדובר במשכורת חודשית מדובר בחישוב שאינו מורכב. כך לדוגמה עובד חודשי שמרוויח 10,000 ₪ בחודש שיוצא לחודש חופשה יקבל 10,000 ₪. דמי החופשה קלים לחישוב שכן זה השכר שהוא אמור היה לקבל אילו הוא היה עובד באותו חודש.
ואולם אם מדובר בעובד שהיקף שעות העבודה שלו או ימי העבודה שלו משתנים אזי דרך החישוב לעיל אינה נותנת מענה.

חישוב פדיון חופשה לעובד בשכר

כאשר מדובר בעובד בשכר נוקט חוק חופשה שנתית בדרך של חישוב ממוצע רבעוני. בהתאם לחוק יש לחשב את שכר העבודה היומי הממוצע לפי הרבעון האחרון הסמוך למועד החופשה. כאשר הרבעון הסמוך אינו מלא (העובד לא עבד את מלוא משרתו) יש לחשב לפי הרבעון המלא ביותר בשנה שקדמה לחופשה.

עובד חודשי שמקבל גם עמלות

בפני בית הדין הארצי לעבודה הונח לאחרונה מקרה בו עובד קיבל משכורת חודשית ובנוסף קיבל גם עמלות מדי חודש בחודשו. במקרה הנדון היתה עמלה גבוהה באופן חריג ברבעון האחרון והצדדים היו חלוקים כיצד יש לכלול אותה בחישוב.
בית הדין לעבודה התלבט בין שתי חלופות פרשניות. האם לערוך את החישוב לפי סע' 10(ב)(1) דהיינו לנסות ולהעריך מה היה השכר שהיה מקבל העובד אילו היה עובד או לחשב לפי שיטת הממוצע הרבעוני הקבוע בסע' 10(ב)(2) אשר נהגה בבית הדין עד עתה במקרה של משכורת חודשית בצירוף עמלות.

בית הדין הארצי לעבודה החליט לשנות את ההלכה, ומפאת חשיבות הדברים נביא אותם כציטוט מפסק הדין:

"לטעמינו, יש להרהר אחר הקביעה כי עובד ששכרו מחושב על בסיס שכר חודשי ועמלות בא בגדר סעיף 10(ב)(2) לחוק ולא סעיף 10(ב)(1) לחוק, וזאת ממספר טעמים:

ראשית, מבחינה לשונית עובד כאמור יכול לבוא בגדר סעיף 10(ב)(1) שכן לצורך החלת סעיף זה די בכך שחלק מגמול עבודתו משתלם על בסיס חודשי, וכלשון הסעיף "כולו או חלקו".

שנית, סעיף 10(ב)(1) לחוק המצריך חיזוי שכר העובד אלמלא יצא לחופשה הינו גמיש יותר, שכן אינו נוקב בנוסחאות מתמטיות המבוססות על יחידות זמן, וככזה הוא מותאם טוב יותר למצבים מורכבים, המאפיינים עמלות, בהם קשה לגדור את התגמול ליחידת זמן מסוימת (חודש, יום, שעה), אלא המדובר במאמץ מתמשך (כגון עסקה גדולה שהעבודה בגינה הייתה מספר חודשים).

שלישית, כיוון שסעיף 10(ב)(2) כוון בעיקרו לעובדים המשתכרים לפי יחידת זמן קצרה מחודש הרי שהנוסחה שנקבעה הינה טכנית והולמת תעסוקה בהיקפים חלקיים. הנוסחה קובעת את השכר הרגיל בזיקה ל"חודשי עבודה לא מלאה" ו"עבודה מלאה ביותר".

בפסיקה הובהר כי ביטויים אלה "מכוונים להיקף עבודתו של העובד במהלך רבע השנה שקדמה לימי חופשתו ולא להיקף השתכרותו" (ע"ע (ארצי) 718/07 רות צרויה - מגוון אירועים בע"מ [פורסם בנבו] (23.9.2008)(להלן: עניין מגוון אירועים), ההדגשה במקור). נוסחה זו – בשל אופייה הטכני ההולם העסקה יומית או שעתית - טומנת בחובה סיכונים לעיוותים עת מדובר בתגמול מורכב על בסיס עמלות.

המקרה שבפנינו ממחיש זאת שכן המערער קיבל בחודש מאי 2018 עמלה גבוהה באופן יוצא דופן, כששיעורה עלה על סכום העמלות במהלך כל השנה שקדמה לתשלומה. בהיותה יוצאת דופן קשה לומר שהיא מבטאת את שכרו הרגיל של המערער. מנגד, העיוות עלול להיווצר גם כלפי העובד. כך למשל, במקרה בו עובד עבד על עסקה מורכבת במשך חודשים ארוכים עד שקבל את העמלה. העובד סיים את חלקו והמתין לקבלת האישור אצל הרוכש. במהלך תקופת ההמתנה יצא לחופשה ארוכה שנמשכה גם לאחר סיום העסקה וקבלת העמלה. כיוון שהחופשה חצתה את שלושת החודשים שלאחר העמלה הרי שזו לא תבוא לידי ביטוי בתחשיב פדיון החופשה. מכאן כי נוסחה התולה את הגדרת השכר הרגיל בהיקף העבודה ("רבע השנה של העבודה המלאה ביותר"), במנותק משיעורי ההשתכרות, עלולה ליצור עיוות בהקשר זה.

לטעמינו, הוראת סעיף 10(ב)(1) לחוק מעניקה סטנדרט גמיש יותר, והיא יכולה להכיל מגוון אפשרויות לגבי אמת המידה לתחשיב (היינו, אם להיזקק לנתוני השתכרות או להיקף נוכחות); היקף תקופת העזר לתחשיב (היינו, אם להיזקק ל 90 ימים סמוכים לסיום ההעסקה ברוח סעיף 10(ב)(2) לחוק, או ממוצע שנים עשר החודשים האחרונים בהיקש מתקנה 9 לתקנות פיצויי הפיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964. להלן – תקנות פיצויי פיטורים)); או כל אמת מידה אחרת ההולמת את נסיבות העניין הקונקרטיות, ולכן היא עדיפה בהיבט זה.
מכל מקום, במקרה זה החלת סעיף 10(ב)(2) לחוק על חישוב העמלות לצורך תשלום פדיון חופשה טומנת בחובה את הסיכונים לעיוות כלפי המערער והמשיבה".

בית הדין הגיע למסקנה כי יישום שיטת הממוצע הרבעוני טומנת בחובה סיכונים לעיוות בחישוב כלפי שני הצדדים.

הפתרון – ההלכה החדשה

בית הדין הארצי לעבודה נטש למעשה את המבחן הכמותי הקבוע בסע' 10(ב)(2) ויישם את המבחן האיכותי הקבוע בסע' 10(ב)(1) לחוק. בית הדין למעשה כדי למנוע עיוות בחישוב בחר שלא לחשב לפי ממוצע רבעוני שיכול לקפח מי מהצדדים ונקט בחישוב שנתי.

בית הדין קבע כך: "הנה כי כן, החלת סעיף 10(ב)(2) לחוק עלולה להביא לתוצאה הטומנת בחובה עיוות מסוים הן כלפי המערער והן כלפי המשיבה. עריכת ממוצע עמלות של 12 חודשים, בהיקש מתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים, מגלמת איזון פנימי בין האינטרסים המתגוששים".

למעשה בית הדין חישב את ממוצע העמלות על פני 12 חודשים ולא ע"פ רבעון ובדרך זו נטרל את ההשפעות המעוותות של העמלה החריגה.

חשוב לתת את הדעת להלכה זו בעיקר כאשר חישוב פדיון החופשה לפי הנוסחה יכול להביא את הצדדים לתוצאה מעוותת כלפי העובד או כלפי המעסיק.

עע (ארצי) 9682-10-22 פרחי שי אבי - וי אם וור ישראל בע"מ (ניתן ביום 15/8/23).

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו"ד מומחה בתחום.

©   כל הזכויות שמורות לחכם את אור-זך, עורכי דין, 2023