ביום 9/11/10 ניתן פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה בו נקבע כי גם גוי של שבת יקבל תעריף שבת. הכיצד? (ע"ע 396-09 גלינה קיסלגוף ואח' נ' מרכז רפואי מעיני הישועה – מפורסם באתר נבו)
עסקינן במספר עובדים אשר הועסקו במרכז רפואי בתפקיד גוי של שבת. מדובר בעובדים אשר אינם יהודים לפי ההלכה, דבר אשר נבדק ביסודיות על ידי הרב של המרכז, ואשר הועסקו אך ורק בימי שבת וחגים, על תקן גוי של שבת. העובדים הגישו תביעתם נגד המרכז בה עתרו לקבל את התוספת המגיעה בעבור עבודה ביום המנוחה השבועי. לעניין זה טענו כי יום המנוחה השבועי שלהם הוא יום שבת ולכן מגיעה להם התוספת.
השאלה הראשונה הרלבנטית היא מהו יום המנוחה השבועי לעובד שאינו יהודי. חוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי יום המנוחה הינו כדלקמן:
"7. (א) לפחות שלושים ושש שעות רצופות לשבוע הן המנוחה
השבועית של העובד.
(ב) המנוחה השבועית תכלול -
(1) לגבי יהודי - את יום השבת;
(2) לגבי מי שאינו יהודי - את יום השבת או את יום הראשון או את היום השישי בשבוע, הכל לפי המקובל עליו כיום המנוחה השבועית שלו"
מכאן למדים אנו כי בעוד שלגבי עובד יהודי יום המנוחה לעולם יהיה יום שבת, לגבי עובד שאינו יהודי יום המנוחה יהיה שישי, שבת או ראשון, לפי המקובל על העובד כיום המנוחה השבועי שלו. תביעת העובדים התקבלה לבסוף בעיקר בשל העובדה שהמעסיק לא טרח להחתים את העובדים על הסכם בו הם טוענים כי יום המנוחה שלהם הינו שישי או ראשון, או למצער להודיע, בהודעה לעובד, מהו יום המנוחה שלהם. לעניין זה קבע בית הדין:
"המערערים לא נשאלו על ידי בית החולים, מהו יום המנוחה השבועי שלהם כמצוות חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002 (להלן - חוק הודעה לעובד) החל על חלק מהמערערים, והמחייב את המעביד למסור לעובד, בין השאר, מהו יום המנוחה השבועי שלו (סעיף 2(7) לחוק הודעה לעובד). ניתן להניח, כי בית החולים יצא מנקודת מוצא, שמי שבוחר לעבוד ביום השבת מן הסתם, יום זה אינו יום המנוחה השבועי שלו"
בית הדין השתכנע מעדויות העובדים כי יום המנוחה המקובל עליהם הוא יום שבת. בית הדין נאלץ להתמודד אם הטענה האם בעצם הסכמתם לעבוד רק בשבתות אין משום הצהרה שזהו אינו יום המנוחה שלהם. לעניין זה קבע בית הדין:
"ניתן לטעון, כי עצם העובדה שהמערערים, כמי שאינם יהודים, בחרו לעבוד בשבת בעבודה, שיוחדה במיוחד למי שאינם יהודים, מצביעה על כך, שהם בעצם בחירתם במשרה זו של גוי של שבת, הצהירו בהתנהגותם, כי יום השבת אינו יום המנוחה השבועי שלהם. טענה זו תומכת לכאורה בעמדת בית החולים.
בהקשר זה עולה השאלה - מה יהיה דינו של סטודנט יהודי, הלומד בכל ימי המעשה, ונאלץ לפרנס את עצמו,למרבה הצער, דווקא ביום השבת. האם גם לגביו נטען, שאין הוא זכאי לגמול עבודה במנוחה השבועית ? אם הוא זכאי לכך - מדוע יהא דין המערערים שונה משלו ?
יהיה מי שיטען, כי למערערים על פי חוק שעות עבודה ומנוחה יש ימי מנוחה חלופיים, אותם הם יכולים לבחור כימי המנוחה שלהם, בעוד שלעובד היהודי אין כל בחירה. ברם, המערערים עצמם מעידים על עצמם, שיום המנוחה המקובל עליהם הוא יום השבת כרוב אזרחי ישראל, ואין להם כל זיקה לנוצרים או למוסלמים בישראל.
על פי חומר הראיות עולה, כי בית החולים עצמו שילם לעובדים מוסלמים ונוצרים שהועסקו אצלו בשבת גמול עבודה בשבת בשיעור200%. גמול זה גבוה מהשיעור הקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה עבור עבודה בשבת.
נתון זה מצביע על הפליתם של המערערים על פני עובדים אחרים שאינם יהודים בכל הקשור לגובה תגמולם עבור עבודתם בשבת. זו הפליה פסולה בין שווים, שאין ביניהם הבדל רלוונטי לעניין הזכאות לגמול עבודה במנוחה השבועית, היא אינה מוצדקת, ויש לבטלה.
הטענה, כי אותם מוסלמים ונוצרים קיבלו גמול עבודה במנוחה השבועית, מפני שעבדו בבית החולים במשך כל השבוע, ואילו המערערים עבדו רק בשבת וחג, דינה להידחות".
המסקנה המתבקשת בנוגע לתשלום בגין ימי מנוחה למי שאינו יהודי הוא שצריכה לבוא קודם לכן בחירתו של העובד מהו יום המנוחה שלו. את הבחירה הזו רצוי מאוד לקבל מהעובד בכתב ולכלול אותה בהודעה לעובד אשר נמסרת לעובד על פי החוק. בדרך זו יוכל המעסיק להימנע מתביעה בדיעבד אשר תייקר לו את עלות העסקת העובדים בלפחות 50% ואף יותר.
אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו"ד מומחה בתחום!
© כל הזכויות שמורות לחכם את אור-זך, עורכי דין, 2010