ביום 28/3/11 פורסם תיקון מספר 4 לחוק דמי מחלה, תשל"ו-1976, אשר נכנס לתוקפו ביום 1/4/11.
עיקרו של התיקון הינו בשינוי גובה דמי המחלה אשר ישולמו לעובד בעת תקופת מחלתו. קודם לתיקון זכאי היה העובד לקבל דמי מחלה בשיעור של 75% משכרו בעד כל יום מחלה מעבר ליום השלישי ועד לתקרת יתרת דמי המחלה הצבורה. (בעד היום הראשון לא היתה זכאות לתשלום ובעד הימים השני והשלישי מחצית דמי המחלה - 37.5% מהשכר).
תיקון מספר 4 שינה את חוק דמי מחלה באופן שמעתה חובת המעסיק לשלם לעובד בעת תקופת מחלתו דמי מחלה: "בגובה שכר העבודה שהיה העובד זכאי לקבל בתקופת זכאותו לדמי מחלה אילו המשיך לעבוד". דהיינו מ-1/4/11 גובה דמי המחלה הינם 100% משכר העובד (ובעד הימים השני והשלישי - 50% משכר העובד - קרי מחצית דמי המחלה).
אין חולק כי מדובר בתיקון חשוב לחוק אשר מבטיח כי עובד אשר נעדר מעבודתו עקב מחלה לא ייוותר בחסרון כיס, ומבטיח למעשה כי מהיום הרביעי למחלה (ועד היתרה הצבורה) יקבל העובד את מלוא שכרו.
מנגד אל נשכח גם מקרים חריגים וניצול לרעה של חוק דמי מחלה על ידי עובדים אשר אינם חולים אלא "מתחלים". לא אחת עומדים מעסיקים חסרי אונים מול הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת אישורי מחלה על ידי עובדים בריאים. אחד התמריצים לעובדים שלא לנצל ימי מחלה היה בכך שהעובד נפגע בכיסו, קרי תחת לקבל את מלוא שכרו קיבל רק 75% משכרו. תמריץ שלילי זה בוטל למעשה כך שעובד יוכל להנות החל מהיום הרביעי למחלתו למלוא שכרו בגין תקופת מחלתו.
תיקון חוק זה ייאלץ מן הסתם את המעסיקים (במגזר הפרטי) להשקיע חשיבה ועדכון של הסכמי העבודה על ידי מתן תמריצים בגין אי היעדרות בדומה לנהוג מגזר הציבורי ובהסכמים קיבוציים שונים. מתן תמריצים בשל אי היעדרות יקטין את האפשרות לניצול ימי מחלה ממושכים. זה המקום להזכיר כי בעד שלושת ימי המחלה הראשונים עדין קיים תמריץ שלילי שכן בעד היום הראשון אין תשלום כלל ואילו בעד הימים השני והשלישי רק מחצית מהשכר.
אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו"ד מומחה בתחום.
© כל הזכויות שמורות לחכם את אור-זך, עורכי דין, 2011