מה דינו של מסמך אשר נחתם בין הצדדים ונקבע בו כי "הסכם סופי ייחתם בעתיד"? מה אם הסכם סופי לא נחתם ואחד הצדדים עומד על הוצאתו לפועל של המסמך המקדים? מה אם הצדדים נותרו חלוקים או לא הסדירו סוגיות אחרות? בסוגיות אלו ועוד עושה סדר בית המשפט העליון בפסק דין אשר ניתן בחודש 7/13 (ע"א 9247/10)
מאמר זה זו הינו הזדמנות טובה לסקור את עיקר ההלכות הנוגעות לתוקפו ומעמדו של זיכרון דברים
כפי שנסקרו בפסק דינו של בית המשפט העליון.
- העובדה שנכתב בזיכרון הדברים או במסמך המקדים כי ייחתם הסכם סופי בעתיד יכול להוביל לתוצאה שמדובר בהסכם מחייב אך יכול להוביל גם לתוצאה הפוכה לפיה עסקינן בשלב במשא ומתן כאשר הצדדים טרם נכבלו בהסכם מחייב.
- הכותרת של המסמך אינה מכתיבה את נפקותו אלא המהות שלו – דהיינו האם המסמך כולל את האלמנטים הנדרשים לכריתת חוזה, קרי גמירת דעת להתקשר בחוזה מחייב מחד, והיות ההסכמה מסוימת (כוללת את הפרטים המהותיים והחיוניים).
- הדרך לבחינת גמירת הדעת והמסוימות נבחנת לפי מכלול נסיבות העניין.
- למידת כוונת הצדדים תעשה תוך בחינת מכלול הנסיבות ובכלל זה לשון זיכרון הדברים, תוכנו של המסמך והתנהגות הצדדים.
- את התנהגות הצדדים בוחנים הן לפני חתימת זיכרון הדברים, הן במהלך החתימה והן לאחריה.
- יש לבחון את "נוסחת הקשר" המופיעה בחוזה. יש לבחון האם העובדה שהצדדים כללו בזיכרון הדברים הוראה שההסכם כפוף להסכם פורמלי או הסכם עתידי מלמדת כי מדובר בשלב ביניים או בהסכם מחייב
- דרישת המסוימות נלמדת ממכלול הנסיבות ויכול שתהיה משתנה בהתאם לאופי העסקה ונסיבותיה. כך יכול להיות שבמקרה מסוים היעדרו של מועד התשלום במסמך ילמד על העדרו של תנאי מהותי אך יכול להיות גם אחרת כאשר היעדרו של הפרט יושלם בעתיד על ידי מנגנוני השלמה שנקבעו בדין.
- ניתן לקבוע כי זיכרון הדברים הינו מסוים דיו גם כאשר חסרים פרטים מסוימים.
- ניתן לקבוע שנכרת חוזה וכי זיכרון הדברים הינו מסמך מחייב למרות חסרונם של פרטים אך ורק כאשר מדובר בפרטים שניתן להסיק לגביהם שהצדדים לא ראו אותם כתנאים מהותיים לעסקה.
- יש קשר בין המסוימות לגמירת הדעת: היעדרה של הסכמה לעניין פרט מהותי יכולה ללמד על פגם בגמירת הדעת ולהפך, גמירת דעת ברורה יכולה להעיד כי כל הפרטים המהותיים נסגרו ונותר להסדיר רק את הפרטים התפלים או הפורמליים.
בפסק דינו דן בית המשפט במספר טענות נוספות. כך לדוגמה התמודד אם הטענה האם יש בעובדה כי הצדדים המשיכו לנהל מו"מ כדי ללמד כי אין זיכרון הדברים מחייב. על כך השיב בית המשפט כי לא בהכרח וקבע: " ככלל, התקשרות בזיכרון דברים המהווה חוזה מחייב העומד לעצמו – אך כולל "נוסחת קשר" שלפיה ייחתם הסכם סופי – מצריכה לנהל משא ומתן לאחר החתימה בניסיון לגבש הסכמות לגבי נושאים שנותרו פתוחים. אף ייתכן כי מי מהצדדים יבקש לנהל משא ומתן בניסיון לשנות את תנאי ההסכם – בבחינת הצעה חדשה – וככל שיתקיים מפגש רצונות בעניין כזה או אחר, ייכרת הסכם חדש שיחליף את קודמו. על כן, ניהול משא ומתן לאחר חתימה על זיכרון דברים אינו מוליך בהכרח למסקנה שלא הייתה גמירת דעת להתקשר בו בעת שנחתם. כל מקרה ייבחן לפי מכלול נסיבותיו."
דיון מעניין נערך בשאלה האם אין בהיעדרו של הסדר מועדי התשלום בזיכרון הדברים כדי לפגוע בתוקפו של זיכרון הדברים. שאלה זו נדרשה לאור פסק דין אחר של בית המשפט העליון בו נקבע כי היעדרו של הסדר תשלומים הוביל למסקנה כי מדובר במסמך לא מחייב. בית המשפט אבחן בין המקרים וקבע כי יש להבדיל בין מצב בו סוגית התשלום היתה נושא חשוב ומהותי לצדדים לבין מצב של "חסר", מצב שבו ניתן לבדוק אם ניתן וראוי להשלימו.
בית המשפט חידד וקבע כלל מאוד חשוב והוא: "נדגיש כי העובדה שלא כל הפרטים ו"הקצוות" הוסדרו במלואם אין פירושה שיש לאפשר למי מהצדדים להתנער מההסכם מטעמים שאינם נוגעים במישרין לסוגיות שטרם הוסדרו".
המסקנה המתבקשת היא כי יש לתת את הדעת ולחשוב היטב קודם חתימה על זיכרון דברים או נייר מקדים אחר, שהרי גם אם לא נכללו בו כל הפרטים יכול וימצא בית המשפט כי מדובר בהסכם מחייב לכל דבר, ולא יאפשר לצדדים לסגת ממנו אלא ככל שמדובר במחלוקות לגיטימיות בדבר הפרטים שטרם הוסדרו במסמך.
אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו"ד מומחה בתחום.
© כל הזכויות שמורות לחכם את אור-זך, עורכי דין, 2013